Fri, 03 May 2024 15:24:50 -0500 Yom Shishi, Chodesh Sheni 24, 6024 — יום ששי חדש שני כד ו׳כד

Tanakh
Book of Exodus, Chapter: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40

Exodus

Chapter 1

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו׃	א	1	Now these are the names of the sons of Israel, who came into Egypt with Jacob; every man came with his household:
ראובן שמעון לוי ויהודה׃	ב	2	Reuben, Simeon, Levi, and Judah;
יששכר זבולן ובנימן׃	ג	3	Issachar, Zebulun, and Benjamin;
דן ונפתלי גד ואשר׃	ד	4	Dan and Naphtali, Gad and Asher.
ויהי כל־נפש יצאי ירך־יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים׃	ה	5	And all the souls that came out of the loins of Jacob were seventy souls; and Joseph was in Egypt already.
וימת יוסף וכל־אחיו וכל הדור ההוא׃	ו	6	And Joseph died, and all his brethren, and all that generation.
ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם׃ פ	ז	7	And the children of Israel were fruitful, and increased abundantly, and multiplied, and waxed exceeding mighty; and the land was filled with them. {P}
ויקם מלך־חדש על־מצרים אשר לא־ידע את־יוסף׃	ח	8	Now there arose a new king over Egypt, who knew not Joseph.
ויאמר אל־עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו׃	ט	9	And he said unto his people: 'Behold, the people of the children of Israel are too many and too mighty for us;
הבה נתחכמה לו פן־ירבה והיה כי־תקראנה מלחמה ונוסף גם־הוא על־שנאינו ונלחם־בנו ועלה מן־הארץ׃	י	10	come, let us deal wisely with them, lest they multiply, and it come to pass, that, when there befalleth us any war, they also join themselves unto our enemies, and fight against us, and get them up out of the land.'
וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את־פתם ואת־רעמסס׃	יא	11	Therefore they did set over them taskmasters to afflict them with their burdens. And they built for Pharaoh store-cities, Pithom and Raamses.
וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל׃	יב	12	But the more they afflicted them, the more they multiplied and the more they spread abroad. And they were adread because of the children of Israel.
ויעבדו מצרים את־בני ישראל בפרך׃	יג	13	And the Egyptians made the children of Israel to serve with rigour.
וימררו את־חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל־עבדה בשדה את כל־עבדתם אשר־עבדו בהם בפרך׃	יד	14	And they made their lives bitter with hard service, in mortar and in brick, and in all manner of service in the field; in all their service, wherein they made them serve with rigour.
ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה׃	יה	15	And the king of Egypt spoke to the Hebrew midwives, of whom the name of the one was Shiphrah, and the name of the other Puah;
ויאמר בילדכן את־העבריות וראיתן על־האבנים אם־בן הוא והמתן אתו ואם־בת היא וחיה׃	יו	16	and he said: 'When ye do the office of a midwife to the Hebrew women, ye shall look upon the birthstool: if it be a son, then ye shall kill him; but if it be a daughter, then she shall live.'
ותיראן המילדת את־האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את־הילדים׃	יז	17	But the midwives feared God, and did not as the king of Egypt commanded them, but saved the men-children alive.
ויקרא מלך־מצרים למילדת ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את־הילדים׃	יח	18	And the king of Egypt called for the midwives, and said unto them: 'Why have ye done this thing, and have saved the men-children alive?'
ותאמרן המילדת אל־פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי־חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו׃	יט	19	And the midwives said unto Pharaoh: 'Because the Hebrew women are not as the Egyptian women; for they are lively, and are delivered ere the midwife come unto them.'
וייטב אלהים למילדת וירב העם ויעצמו מאד׃	כ	20	And God dealt well with the midwives; and the people multiplied, and waxed very mighty.
ויהי כי־יראו המילדת את־האלהים ויעש להם בתים׃	כא	21	And it came to pass, because the midwives feared God, that He made them houses.
ויצו פרעה לכל־עמו לאמר כל־הבן הילוד היארה תשליכהו וכל־הבת תחיון׃ ס	כב	22	And Pharaoh charged all his people, saying: 'Every son that is born ye shall cast into the river, and every daughter ye shall save alive.' {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 2

וילך איש מבית לוי ויקח את־בת־לוי׃	א	1	And there went a man of the house of Levi, and took to wife a daughter of Levi.
ותהר האשה ותלד בן ותרא אתו כי־טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים׃	ב	2	And the woman conceived, and bore a son; and when she saw him that he was a goodly child, she hid him three months.
ולא־יכלה עוד הצפינו ותקח־לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את־הילד ותשם בסוף על־שפת היאר׃	ג	3	And when she could not longer hide him, she took for him an ark of bulrushes, and daubed it with slime and with pitch; and she put the child therein, and laid it in the flags by the river's brink.
ותתצב אחתו מרחק לדעה מה־יעשה לו׃	ד	4	And his sister stood afar off, to know what would be done to him.
ותרד בת־פרעה לרחץ על־היאר ונערתיה הלכת על־יד היאר ותרא את־התבה בתוך הסוף ותשלח את־אמתה ותקחה	ה	5	And the daughter of Pharaoh came down to bathe in the river; and her maidens walked along by the river-side; and she saw the ark among the flags, and sent her handmaid to fetch it.
ותפתח ותראהו את־הילד והנה־נער בכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה׃	ו	6	And she opened it, and saw it, even the child; and behold a boy that wept. And she had compassion on him, and said: 'This is one of the Hebrews' children.'
ותאמר אחתו אל־בת־פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית ותינק לך את־הילד׃	ז	7	Then said his sister to Pharaoh's daughter: 'Shall I go and call thee a nurse of the Hebrew women, that she may nurse the child for thee?'
ותאמר־לה בת־פרעה לכי ותלך העלמה ותקרא את־אם הילד׃	ח	8	And Pharaoh's daughter said to her: 'Go.' And the maiden went and called the child's mother.
ותאמר לה בת־פרעה היליכי את־הילד הזה והינקהו לי ואני אתן את־שכרך ותקח האשה הילד ותניקהו׃	ט	9	And Pharaoh's daughter said unto her: 'Take this child away, and nurse it for me, and I will give thee thy wages.' And the woman took the child, and nursed it.
ויגדל הילד ותבאהו לבת־פרעה ויהי־לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן־המים משיתהו׃	י	10	And the child grew, and she brought him unto Pharaoh's daughter, and he became her son. And she called his name Moses, and said: 'Because I drew him out of the water.'
ויהי ׀ בימים ההם ויגדל משה ויצא אל־אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי מכה איש־עברי מאחיו׃	יא	11	And it came to pass in those days, when Moses was grown up, that he went out unto his brethren, and looked on their burdens; and he saw an Egyptian smiting a Hebrew, one of his brethren.
ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את־המצרי ויטמנהו בחול׃	יב	12	And he looked this way and that way, and when he saw that there was no man, he smote the Egyptian, and hid him in the sand.
ויצא ביום השני והנה שני־אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך׃	יג	13	And he went out the second day, and, behold, two men of the Hebrews were striving together; and he said to him that did the wrong: 'Wherefore smitest thou thy fellow?'
ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את־המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר׃	יד	14	And he said: 'Who made thee a ruler and a judge over us? thinkest thou to kill me, as thou didst kill the Egyptian?' And Moses feared, and said: 'Surely the thing is known.'
וישמע פרעה את־הדבר הזה ויבקש להרג את־משה ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ־מדין וישב על־הבאר׃	יה	15	Now when Pharaoh heard this thing, he sought to slay Moses. But Moses fled from the face of Pharaoh, and dwelt in the land of Midian; and he sat down by a well.
ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את־הרהטים להשקות צאן אביהן׃	יו	16	Now the priest of Midian had seven daughters; and they came and drew water, and filled the troughs to water their father's flock.
ויבאו הרעים ויגרשום ויקם משה ויושען וישק את־צאנם׃	יז	17	And the shepherds came and drove them away; but Moses stood up and helped them, and watered their flock.
ותבאנה אל־רעואל אביהן ויאמר מדוע מהרתן בא היום׃	יח	18	And when they came to Reuel their father, he said: 'How is it that ye are come so soon to-day?'
ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרעים וגם־דלה דלה לנו וישק את־הצאן׃	יט	19	And they said: 'An Egyptian delivered us out of the hand of the shepherds, and moreover he drew water for us, and watered the flock.'
ויאמר אל־בנתיו ואיו למה זה עזבתן את־האיש קראן לו ויאכל לחם׃	כ	20	And he said unto his daughters: 'And where is he? Why is it that ye have left the man? call him, that he may eat bread.'
ויואל משה לשבת את־האיש ויתן את־צפרה בתו למשה׃	כא	21	And Moses was content to dwell with the man; and he gave Moses Zipporah his daughter.
ותלד בן ויקרא את־שמו גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה׃ פ	כב	22	And she bore a son, and he called his name Gershom; for he said: 'I have been a stranger in a strange land.' {P}
ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני־ישראל מן־העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל־האלהים מן־העבדה׃	כג	23	And it came to pass in the course of those many days that the king of Egypt died; and the children of Israel sighed by reason of the bondage, and they cried, and their cry came up unto God by reason of the bondage.
וישמע אלהים את־נאקתם ויזכר אלהים את־בריתו את־אברהם את־יצחק ואת־יעקב׃	כד	24	And God heard their groaning, and God remembered His covenant with Abraham, with Isaac, and with Jacob.
וירא אלהים את־בני ישראל וידע אלהים׃ ס	כה	25	And God saw the children of Israel, and God took cognizance of them. {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 3

ומשה היה רעה את־צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את־הצאן אחר המדבר ויבא אל־הר האלהים חרבה׃	א	1	Now Moses was keeping the flock of Jethro his father-in-law, the priest of Midian; and he led the flock to the farthest end of the wilderness, and came to the mountain of God, unto Horeb.
וירא מלאך יהוה אליו בלבת־אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל׃	ב	2	And the angel of Yehovah appeared unto him in a flame of fire out of the midst of a bush; and he looked, and, behold, the bush burned with fire, and the bush was not consumed.
ויאמר משה אסרה־נא ואראה את־המראה הגדל הזה מדוע לא־יבער הסנה׃	ג	3	And Moses said: 'I will turn aside now, and see this great sight, why the bush is not burnt.'
וירא יהוה כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני׃	ד	4	And when Yehovah saw that he turned aside to see, God called unto him out of the midst of the bush, and said: 'Moses, Moses.' And he said: 'Here am I.'
ויאמר אל־תקרב הלם של־נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת־קדש הוא׃	ה	5	And He said: 'Draw not nigh hither; put off thy shoes from off thy feet, for the place whereon thou standest is holy ground.'
ויאמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל־האלהים׃	ו	6	Moreover He said: 'I am the God of thy father, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob.' And Moses hid his face; for he was afraid to look upon God.
ויאמר יהוה ראה ראיתי את־עני עמי אשר במצרים ואת־צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את־מכאביו׃	ז	7	And Yehovah said: 'I have surely seen the affliction of My people that are in Egypt, and have heard their cry by reason of their taskmasters; for I know their pains;
וארד להצילו ׀ מיד מצרים ולהעלתו מן־הארץ ההוא אל־ארץ טובה ורחבה אל־ארץ זבת חלב ודבש אל־מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי׃	ח	8	and I am come down to deliver them out of the hand of the Egyptians, and to bring them up out of that land unto a good land and a large, unto a land flowing with milk and honey; unto the place of the Canaanite, and the Hittite, and the Amorite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite.
ועתה הנה צעקת בני־ישראל באה אלי וגם־ראיתי את־הלחץ אשר מצרים לחצים אתם׃	ט	9	And now, behold, the cry of the children of Israel is come unto Me; moreover I have seen the oppression wherewith the Egyptians oppress them.
ועתה לכה ואשלחך אל־פרעה והוצא את־עמי בני־ישראל ממצרים׃	י	10	Come now therefore, and I will send thee unto Pharaoh, that thou mayest bring forth My people the children of Israel out of Egypt.'
ויאמר משה אל־האלהים מי אנכי כי אלך אל־פרעה וכי אוציא את־בני ישראל ממצרים׃	יא	11	And Moses said unto God: 'Who am I, that I should go unto Pharaoh, and that I should bring forth the children of Israel out of Egypt?'
ויאמר כי־אהיה עמך וזה־לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את־העם ממצרים תעבדון את־האלהים על ההר הזה׃	יב	12	And He said: 'Certainly I will be with thee; and this shall be the token unto thee, that I have sent thee: when thou hast brought forth the people out of Egypt, ye shall serve God upon this mountain.'
ויאמר משה אל־האלהים הנה אנכי בא אל־בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו־לי מה־שמו מה אמר אלהם׃	יג	13	And Moses said unto God: 'Behold, when I come unto the children of Israel, and shall say unto them: The God of your fathers hath sent me unto you; and they shall say to me: What is His name? what shall I say unto them?'
ויאמר אלהים אל־משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם׃	יד	14	And God said unto Moses: 'I AM THAT I AM'; and He said: 'Thus shalt thou say unto the children of Israel: I AM hath sent me unto you.'
ויאמר עוד אלהים אל־משה כה־תאמר אל־בני ישראל יהוה אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה־שמי לעלם וזה זכרי לדר דר׃	יה	15	And God said moreover unto Moses: 'Thus shalt thou say unto the children of Israel: Yehovah, the God of your fathers, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob, hath sent me unto you; this is My name for ever, and this is My memorial unto all generations.
לך ואספת את־זקני ישראל ואמרת אלהם יהוה אלהי אבתיכם נראה אלי אלהי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם ואת־העשוי לכם במצרים׃	יו	16	Go, and gather the elders of Israel together, and say unto them: Yehovah, the God of your fathers, the God of Abraham, of Isaac, and of Jacob, hath appeared unto me, saying: I have surely remembered you, and seen that which is done to you in Egypt.
ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל־ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אל־ארץ זבת חלב ודבש׃	יז	17	And I have said: I will bring you up out of the affliction of Egypt unto the land of the Canaanite, and the Hittite, and the Amorite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite, unto a land flowing with milk and honey.
ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישראל אל־מלך מצרים ואמרתם אליו יהוה אלהי העבריים נקרה עלינו ועתה נלכה־נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו׃	יח	18	And they shall hearken to thy voice. And thou shalt come, thou and the elders of Israel, unto the king of Egypt, and ye shall say unto him: Yehovah, the God of the Hebrews, hath met with us. And now let us go, we pray thee, three days' journey into the wilderness, that we may sacrifice to Yehovah our God.
ואני ידעתי כי לא־יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה׃	יט	19	And I know that the king of Egypt will not give you leave to go, except by a mighty hand.
ושלחתי את־ידי והכיתי את־מצרים בכל נפלאתי אשר אעשה בקרבו ואחרי־כן ישלח אתכם׃	כ	20	And I will put forth My hand, and smite Egypt with all My wonders which I will do in the midst thereof. And after that he will let you go.
ונתתי את־חן העם־הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם׃	כא	21	And I will give this people favour in the sight of the Egyptians. And it shall come to pass, that, when ye go, ye shall not go empty;
ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי־כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על־בניכם ועל־בנתיכם ונצלתם את־מצרים׃	כב	22	but every woman shall ask of her neighbour, and of her that sojourneth in her house, jewels of silver, and jewels of gold, and raiment; and ye shall put them upon your sons, and upon your daughters; and ye shall spoil the Egyptians.'

Chapter 4

ויען משה ויאמר והן לא־יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא־נראה אליך יהוה׃	א	1	And Moses answered and said: 'But, behold, they will not believe me, nor hearken unto my voice; for they will say: Yehovah hath not appeared unto thee.'
ויאמר אליו יהוה מה־זה מזה בידך ויאמר מטה׃	ב	2	And Yehovah said unto him: 'What is that in thy hand?' And he said: 'A rod.'
ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו׃	ג	3	And He said: 'Cast it on the ground.' And he cast it on the ground, and it became a serpent; and Moses fled from before it.
ויאמר יהוה אל־משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו׃	ד	4	And Yehovah said unto Moses: 'Put forth thy hand, and take it by the tail--and he put forth his hand, and laid hold of it, and it became a rod in his hand--
למען יאמינו כי־נראה אליך יהוה אלהי אבתם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃	ה	5	that they may believe that Yehovah, the God of their fathers, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob, hath appeared unto thee.'
ויאמר יהוה לו עוד הבא־נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוצאה והנה ידו מצרעת כשלג׃	ו	6	And Yehovah said furthermore unto him: 'Put now thy hand into thy bosom.' And he put his hand into his bosom; and when he took it out, behold, his hand was leprous, as white as snow.
ויאמר השב ידך אל־חיקך וישב ידו אל־חיקו ויוצאה מחיקו והנה־שבה כבשרו׃	ז	7	And He said: 'Put thy hand back into thy bosom.--And he put his hand back into his bosom; and when he took it out of his bosom, behold, it was turned again as his other flesh.--
והיה אם־לא יאמינו לך ולא ישמעו לקל האת הראשון והאמינו לקל האת האחרון׃	ח	8	And it shall come to pass, if they will not believe thee, neither hearken to the voice of the first sign, that they will believe the voice of the latter sign.
והיה אם־לא יאמינו גם לשני האתות האלה ולא ישמעון לקלך ולקחת ממימי היאר ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן־היאר והיו לדם ביבשת׃	ט	9	And it shall come to pass, if they will not believe even these two signs, neither hearken unto thy voice, that thou shalt take of the water of the river, and pour it upon the dry land; and the water which thou takest out of the river shall become blood upon the dry land.'
ויאמר משה אל־יהוה בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל־עבדך כי כבד־פה וכבד לשון אנכי׃	י	10	And Moses said unto Yehovah: 'Oh Lord, I am not a man of words, neither heretofore, nor since Thou hast spoken unto Thy servant; for I am slow of speech, and of a slow tongue.'
ויאמר יהוה אליו מי שם פה לאדם או מי־ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי יהוה׃	יא	11	And Yehovah said unto him: 'Who hath made man's mouth? or who maketh a man dumb, or deaf, or seeing, or blind? is it not I Yehovah?
ועתה לך ואנכי אהיה עם־פיך והוריתיך אשר תדבר׃	יב	12	Now therefore go, and I will be with thy mouth, and teach thee what thou shalt speak.'
ויאמר בי אדני שלח־נא ביד־תשלח׃	יג	13	And he said: 'Oh Lord, send, I pray Thee, by the hand of him whom Thou wilt send.'
ויחר־אף יהוה במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי־דבר ידבר הוא וגם הנה־הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו׃	יד	14	And the anger of Yehovah was kindled against Moses, and He said: 'Is there not Aaron thy brother the Levite? I know that he can speak well. And also, behold, he cometh forth to meet thee; and when he seeth thee, he will be glad in his heart.
ודברת אליו ושמת את־הדברים בפיו ואנכי אהיה עם־פיך ועם־פיהו והוריתי אתכם את אשר תעשון׃	יה	15	And thou shalt speak unto him, and put the words in his mouth; and I will be with thy mouth, and with his mouth, and will teach you what ye shall do.
ודבר־הוא לך אל־העם והיה הוא יהיה־לך לפה ואתה תהיה־לו לאלהים׃	יו	16	And he shall be thy spokesman unto the people; and it shall come to pass, that he shall be to thee a mouth, and thou shalt be to him in God's stead.
ואת־המטה הזה תקח בידך אשר תעשה־בו את־האתת׃ פ	יז	17	And thou shalt take in thy hand this rod, wherewith thou shalt do the signs.' {P}
וילך משה וישב ׀ אל־יתר חתנו ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל־אחי אשר־במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום׃	יח	18	And Moses went and returned to Jethro his father-in-law, and said unto him: 'Let me go, I pray thee, and return unto my brethren that are in Egypt, and see whether they be yet alive.' And Jethro said to Moses: 'Go in peace.'
ויאמר יהוה אל־משה במדין לך שב מצרים כי־מתו כל־האנשים המבקשים את־נפשך׃	יט	19	And Yehovah said unto Moses in Midian: 'Go, return into Egypt; for all the men are dead that sought thy life.'
ויקח משה את־אשתו ואת־בניו וירכבם על־החמר וישב ארצה מצרים ויקח משה את־מטה האלהים בידו׃	כ	20	And Moses took his wife and his sons, and set them upon an ass, and he returned to the land of Egypt; and Moses took the rod of God in his hand.
ויאמר יהוה אל־משה בלכתך לשוב מצרימה ראה כל־המפתים אשר־שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את־לבו ולא ישלח את־העם׃	כא	21	And Yehovah said unto Moses: 'When thou goest back into Egypt, see that thou do before Pharaoh all the wonders which I have put in thy hand; but I will harden his heart, and he will not let the people go.
ואמרת אל־פרעה כה אמר יהוה בני בכרי ישראל׃	כב	22	And thou shalt say unto Pharaoh: Thus saith Yehovah: Israel is My son, My first-born.
ואמר אליך שלח את־בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את־בנך בכרך׃	כג	23	And I have said unto thee: Let My son go, that he may serve Me; and thou hast refused to let him go. Behold, I will slay thy son, thy first-born.'--
ויהי בדרך במלון ויפגשהו יהוה ויבקש המיתו׃	כד	24	And it came to pass on the way at the lodging-place, that Yehovah met him, and sought to kill him.
ותקח צפרה צר ותכרת את־ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן־דמים אתה לי׃	כה	25	Then Zipporah took a flint, and cut off the foreskin of her son, and cast it at his feet; and she said: 'Surely a bridegroom of blood art thou to me.'
וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולת׃ פ	כו	26	So He let him alone. Then she said: 'A bridegroom of blood in regard of the circumcision.' {P}
ויאמר יהוה אל־אהרן לך לקראת משה המדברה וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק־לו׃	כז	27	And Yehovah said to Aaron: 'Go into the wilderness to meet Moses.' And he went, and met him in the mountain of God, and kissed him.
ויגד משה לאהרן את כל־דברי יהוה אשר שלחו ואת כל־האתת אשר צוהו׃	כח	28	And Moses told Aaron all the words of Yehovah wherewith He had sent him, and all the signs wherewith He had charged him.
וילך משה ואהרן ויאספו את־כל־זקני בני ישראל׃	כט	29	And Moses and Aaron went and gathered together all the elders of the children of Israel.
וידבר אהרן את כל־הדברים אשר־דבר יהוה אל־משה ויעש האתת לעיני העם׃	ל	30	And Aaron spoke all the words which Yehovah had spoken unto Moses, and did the signs in the sight of the people.
ויאמן העם וישמעו כי־פקד יהוה את־בני ישראל וכי ראה את־ענים ויקדו וישתחוו׃	לא	31	And the people believed; and when they heard that Yehovah had remembered the children of Israel, and that He had seen their affliction, then they bowed their heads and worshipped.

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.
a	Adaptations to a Qere which L and BHS, by their design, do not indicate.

Chapter 5

ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל־פרעה כה־אמר יהוה אלהי ישראל שלח את־עמי ויחגו לי במדבר׃	א	1	And afterward Moses and Aaron came, and said unto Pharaoh: 'Thus saith Yehovah, the God of Israel: Let My people go, that they may hold a feast unto Me in the wilderness.'
ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את־ישראל לא ידעתי את־יהוה וגם את־ישראל לא אשלח׃	ב	2	And Pharaoh said: 'Who is Yehovah, that I should hearken unto His voice to let Israel go? I know not Yehovah, and moreover I will not let Israel go.'
ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן־יפגענו בדבר או בחרב׃	ג	3	And they said: 'The God of the Hebrews hath met with us. Let us go, we pray thee, three days' journey into the wilderness, and sacrifice unto Yehovah our God; lest He fall upon us with pestilence, or with the sword.'
ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את־העם ממעשיו לכו לסבלתיכם׃	ד	4	And the king of Egypt said unto them: 'Wherefore do ye, Moses and Aaron, cause the people to break loose from their work? get you unto your burdens.'
ויאמר פרעה הן־רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם׃	ה	5	And Pharaoh said: 'Behold, the people of the land are now many, and will ye make them rest from their burdens?'
ויצו פרעה ביום ההוא את־הנגשים בעם ואת־שטריו לאמר׃	ו	6	And the same day Pharaoh commanded the taskmasters of the people, and their officers, saying:
לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן׃	ז	7	'Ye shall no more give the people straw to make brick, as heretofore. Let them go and gather straw for themselves.
ואת־מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי־נרפים הם על־כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו׃	ח	8	And the tale of the bricks, which they did make heretofore, ye shall lay upon them; ye shall not diminish aught thereof; for they are idle; therefore they cry, saying: Let us go and sacrifice to our God.
תכבד העבדה על־האנשים ויעשו־בה ואל־ישעו בדברי־שקר׃	ט	9	Let heavier work be laid upon the men, that they may labour therein; and let them not regard lying words.'
ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל־העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן׃	י	10	And the taskmasters of the people went out, and their officers, and they spoke to the people, saying: 'Thus saith Pharaoh: I will not give you straw.
אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר׃	יא	11	Go yourselves, get you straw where ye can find it; for nought of your work shall be diminished.'
ויפץ העם בכל־ארץ מצרים לקשש קש לתבן׃	יב	12	So the people were scattered abroad throughout all the land of Egypt to gather stubble for straw.
והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר־יום ביומו כאשר בהיות התבן׃	יג	13	And the taskmasters were urgent, saying: 'Fulfil your work, your daily task, as when there was straw.'
ויכו שטרי בני ישראל אשר־שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם־תמול גם־היום׃	יד	14	And the officers of the children of Israel, whom Pharaoh's taskmasters had set over them, were beaten, saying: 'Wherefore have ye not fulfilled your appointed task in making brick both yesterday and today as heretofore?'
ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל־פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך׃	יה	15	Then the officers of the children of Israel came and cried unto Pharaoh, saying: 'Wherefore dealest thou thus with thy servants?
תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך׃	יו	16	There is no straw given unto thy servants, and they say to us: Make brick; and, behold, thy servants are beaten, but the fault is in thine own people.'
ויאמר נרפים אתם נרפים על־כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה׃	יז	17	But he said: 'Ye are idle, ye are idle; therefore ye say: Let us go and sacrifice to Yehovah.
ועתה לכו עבדו ותבן לא־ינתן לכם ותכן לבנים תתנו׃	יח	18	Go therefore now, and work; for there shall no straw be given you, yet shall ye deliver the tale of bricks.'
ויראו שטרי בני־ישראל אתם ברע לאמר לא־תגרעו מלבניכם דבר־יום ביומו׃	יט	19	And the officers of the children of Israel did see that they were set on mischief, when they said: 'Ye shall not diminish aught from your bricks, your daily task.'
ויפגעו את־משה ואת־אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה׃	כ	20	And they met Moses and Aaron, who stood in the way, as they came forth from Pharaoh;
ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את־ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת־חרב בידם להרגנו׃	כא	21	and they said unto them: 'Yehovah look upon you, and judge; because ye have made our savour to be abhorred in the eyes of Pharaoh, and in the eyes of his servants, to put a sword in their hand to slay us.'
וישב משה אל־יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני׃	כב	22	And Moses returned unto Yehovah, and said: 'Lord, wherefore hast Thou dealt ill with this people? why is it that Thou hast sent me?
ומאז באתי אל־פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא־הצלת את־עמך׃	כג	23	For since I came to Pharaoh to speak in Thy name, he hath dealt ill with this people; neither hast Thou delivered Thy people at all.'

Chapter 6

ויאמר יהוה אל־משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו׃ ס	א	1	And Yehovah said unto Moses: 'Now shalt thou see what I will do to Pharaoh; for by a strong hand shall he let them go, and by a strong hand shall he drive them out of his land.' {S}
וידבר אלהים אל־משה ויאמר אליו אני יהוה׃	ב	2	And God spoke unto Moses, and said unto him: 'I am Yehovah;
וארא אל־אברהם אל־יצחק ואל־יעקב באל שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם׃	ג	3	and I appeared unto Abraham, unto Isaac, and unto Jacob, as God Almighty, but by My name Yehovah I made Me not known to them.
וגם הקמתי את־בריתי אתם לתת להם את־ארץ כנען את ארץ מגריהם אשר־גרו בה׃	ד	4	And I have also established My covenant with them, to give them the land of Canaan, the land of their sojournings, wherein they sojourned.
וגם ׀ אני שמעתי את־נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את־בריתי׃	ה	5	And moreover I have heard the groaning of the children of Israel, whom the Egyptians keep in bondage; and I have remembered My covenant.
לכן אמר לבני־ישראל אני יהוה והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים׃	ו	6	Wherefore say unto the children of Israel: I am Yehovah, and I will bring you out from under the burdens of the Egyptians, and I will deliver you from their bondage, and I will redeem you with an outstretched arm, and with great judgments;
ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני יהוה אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים׃	ז	7	and I will take you to Me for a people, and I will be to you a God; and ye shall know that I am Yehovah your God, who brought you out from under the burdens of the Egyptians.
והבאתי אתכם אל־הארץ אשר נשאתי את־ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני יהוה׃	ח	8	And I will bring you in unto the land, concerning which I lifted up My hand to give it to Abraham, to Isaac, and to Jacob; and I will give it you for a heritage: I am Yehovah.'
וידבר משה כן אל־בני ישראל ולא שמעו אל־משה מקצר רוח ומעבדה קשה׃ פ	ט	9	And Moses spoke so unto the children of Israel; but they hearkened not unto Moses for impatience of spirit, and for cruel bondage. {P}
וידבר יהוה אל־משה לאמר׃	י	10	And Yehovah spoke unto Moses, saying:
בא דבר אל־פרעה מלך מצרים וישלח את־בני־ישראל מארצו׃	יא	11	'Go in, speak unto Pharaoh king of Egypt, that he let the children of Israel go out of his land.'
וידבר משה לפני יהוה לאמר הן בני־ישראל לא־שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים׃ פ	יב	12	And Moses spoke before Yehovah, saying: 'Behold, the children of Israel have not hearkened unto me; how then shall Pharaoh hear me, who am of uncircumcised lips?' {P}
וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן ויצום אל־בני ישראל ואל־פרעה מלך מצרים להוציא את־בני־ישראל מארץ מצרים׃ ס	יג	13	And Yehovah spoke unto Moses and unto Aaron, and gave them a charge unto the children of Israel, and unto Pharaoh king of Egypt, to bring the children of Israel out of the land of Egypt. {S}
אלה ראשי בית־אבתם בני ראובן בכר ישראל חנוך ופלוא חצרון וכרמי אלה משפחת ראובן׃	יד	14	These are the heads of their fathers' houses: the sons of Reuben the first-born of Israel: Hanoch, and Pallu, Hezron, and Carmi. These are the families of Reuben.
ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן־הכנענית אלה משפחת שמעון׃	יה	15	And the sons of Simeon: Jemuel, and Jamin, and Ohad, and Jachin, and Zohar, and Shaul the son of a Canaanitish woman. These are the families of Simeon.
ואלה שמות בני־לוי לתלדתם גרשון וקהת ומררי ושני חיי לוי שבע ושלשים ומאת שנה׃	יו	16	And these are the names of the sons of Levi according to their generations: Gershon and Kohath, and Merari. And the years of the life of Levi were a hundred thirty and seven years.
בני גרשון לבני ושמעי למשפחתם׃	יז	17	The sons of Gershon: Libni and Shimei, according to their families.
ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועזיאל ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה׃	יח	18	And the sons of Kohath: Amram, and Izhar, and Hebron, and Uzziel. And the years of the life of Kohath were a hundred thirty and three years.
ובני מררי מחלי ומושי אלה משפחת הלוי לתלדתם׃	יט	19	And the sons of Merari: Mahli and Mushi. These are the families of the Levites according to their generations.
ויקח עמרם את־יוכבד דדתו לו לאשה ותלד לו את־אהרן ואת־משה ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה׃	כ	20	And Amram took him Jochebed his father's sister to wife; and she bore him Aaron and Moses. And the years of the life of Amram were a hundred and thirty and seven years.
ובני יצהר קרח ונפג וזכרי׃	כא	21	And the sons of Izhar: Korah, and Nepheg, and Zichri.
ובני עזיאל מישאל ואלצפן וסתרי׃	כב	22	And the sons of Uzziel: Mishael, and Elzaphan, and Sithri.
ויקח אהרן את־אלישבע בת־עמינדב אחות נחשון לו לאשה ותלד לו את־נדב ואת־אביהוא את־אלעזר ואת־איתמר׃	כג	23	And Aaron took him Elisheba, the daughter of Amminadab, the sister of Nahshon, to wife; and she bore him Nadab and Abihu, Eleazar and Ithamar.
ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף אלה משפחת הקרחי׃	כד	24	And the sons of Korah: Assir, and Elkanah, and Abiasaph; these are the families of the Korahites.
ואלעזר בן־אהרן לקח־לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את־פינחס אלה ראשי אבות הלוים למשפחתם׃	כה	25	And Eleazar Aaron's son took him one of the daughters of Putiel to wife; and she bore him Phinehas. These are the heads of the fathers' houses of the Levites according to their families.
הוא אהרן ומשה אשר אמר יהוה להם הוציאו את־בני ישראל מארץ מצרים על־צבאתם׃	כו	26	These are that Aaron and Moses, to whom Yehovah said: 'Bring out the children of Israel from the land of Egypt according to their hosts.'
הם המדברים אל־פרעה מלך־מצרים להוציא את־בני־ישראל ממצרים הוא משה ואהרן׃	כז	27	These are they that spoke to Pharaoh king of Egypt, to bring out the children of Israel from Egypt. These are that Moses and Aaron.
ויהי ביום דבר יהוה אל־משה בארץ מצרים׃ פ	כח	28	And it came to pass on the day when Yehovah spoke unto Moses in the land of Egypt, {S}
וידבר יהוה אל־משה לאמר אני יהוה דבר אל־פרעה מלך מצרים את כל־אשר אני דבר אליך׃	כט	29	that Yehovah spoke unto Moses, saying: 'I am Yehovah; speak thou unto Pharaoh king of Egypt all that I speak unto thee.'
ויאמר משה לפני יהוה הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה׃ פ	ל	30	And Moses said before Yehovah: 'Behold, I am of uncircumcised lips, and how shall Pharaoh hearken unto me?' {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 7

ויאמר יהוה אל־משה ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך׃	א	1	And Yehovah said unto Moses: 'See, I have set thee in God's stead to Pharaoh; and Aaron thy brother shall be thy prophet.
אתה תדבר את כל־אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל־פרעה ושלח את־בני־ישראל מארצו׃	ב	2	Thou shalt speak all that I command thee; and Aaron thy brother shall speak unto Pharaoh, that he let the children of Israel go out of his land.
ואני אקשה את־לב פרעה והרביתי את־אתתי ואת־מופתי בארץ מצרים׃	ג	3	And I will harden Pharaoh's heart, and multiply My signs and My wonders in the land of Egypt.
ולא־ישמע אלכם פרעה ונתתי את־ידי במצרים והוצאתי את־צבאתי את־עמי בני־ישראל מארץ מצרים בשפטים גדלים׃	ד	4	But Pharaoh will not hearken unto you, and I will lay My hand upon Egypt, and bring forth My hosts, My people the children of Israel, out of the land of Egypt, by great judgments.
וידעו מצרים כי־אני יהוה בנטתי את־ידי על־מצרים והוצאתי את־בני־ישראל מתוכם׃	ה	5	And the Egyptians shall know that I am Yehovah, when I stretch forth My hand upon Egypt, and bring out the children of Israel from among them.'
ויעש משה ואהרן כאשר צוה יהוה אתם כן עשו׃	ו	6	And Moses and Aaron did so; as Yehovah commanded them, so did they.
ומשה בן־שמנים שנה ואהרן בן־שלש ושמנים שנה בדברם אל־פרעה׃ פ	ז	7	And Moses was eighty years old, and Aaron eighty-three years old, when they spoke unto Pharaoh. {P}
ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃	ח	8	And Yehovah spoke unto Moses and unto Aaron, saying:
כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל־אהרן קח את־מטך והשלך לפני־פרעה יהי לתנין׃	ט	9	'When Pharaoh shall speak unto you, saying: Show a wonder for you; then thou shalt say unto Aaron: Take thy rod, and cast it down before Pharaoh, that it become a serpent.'
ויבא משה ואהרן אל־פרעה ויעשו כן כאשר צוה יהוה וישלך אהרן את־מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין׃	י	10	And Moses and Aaron went in unto Pharaoh, and they did so, as Yehovah had commanded; and Aaron cast down his rod before Pharaoh and before his servants, and it became a serpent.
ויקרא גם־פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם־הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן׃	יא	11	Then Pharaoh also called for the wise men and the sorcerers; and they also, the magicians of Egypt, did in like manner with their secret arts.
וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינם ויבלע מטה־אהרן את־מטתם׃	יב	12	For they cast down every man his rod, and they became serpents; but Aaron's rod swallowed up their rods.
ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה׃ פ	יג	13	And Pharaoh's heart was hardened, and he hearkened not unto them; as Yehovah had spoken. {S}
ויאמר יהוה אל־משה כבד לב פרעה מאן לשלח העם׃	יד	14	And Yehovah said unto Moses: 'Pharaoh's heart is stubborn, he refuseth to let the people go.
לך אל־פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על־שפת היאר והמטה אשר־נהפך לנחש תקח בידך׃	יה	15	Get thee unto Pharaoh in the morning; lo, he goeth out unto the water; and thou shalt stand by the river's brink to meet him; and the rod which was turned to a serpent shalt thou take in thy hand.
ואמרת אליו יהוה אלהי העברים שלחני אליך לאמר שלח את־עמי ויעבדני במדבר והנה לא־שמעת עד־כה׃	יו	16	And thou shalt say unto him: Yehovah, the God of the Hebrews, hath sent me unto thee, saying: Let My people go, that they may serve Me in the wilderness; and, behold, hitherto thou hast not hearkened;
כה אמר יהוה בזאת תדע כי אני יהוה הנה אנכי מכה ׀ במטה אשר־בידי על־המים אשר ביאר ונהפכו לדם׃	יז	17	thus saith Yehovah: In this thou shalt know that I am Yehovah--behold, I will smite with the rod that is in my hand upon the waters which are in the river, and they shall be turned to blood.
והדגה אשר־ביאר תמות ובאש היאר ונלאו מצרים לשתות מים מן־היאר׃ ס	יח	18	And the fish that are in the river shall die, and the river shall become foul; and the Egyptians shall loathe to drink water from the river.' {S}
ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־אהרן קח מטך ונטה־ידך על־מימי מצרים על־נהרתם ׀ על־יאריהם ועל־אגמיהם ועל כל־מקוה מימיהם ויהיו־דם והיה דם בכל־ארץ מצרים ובעצים ובאבנים׃	יט	19	And Yehovah said unto Moses: 'Say unto Aaron: Take thy rod, and stretch out thy hand over the waters of Egypt, over their rivers, over their streams, and over their pools, and over all their ponds of water, that they may become blood; and there shall be blood throughout all the land of Egypt, both in vessels of wood and in vessels of stone.'
ויעשו־כן משה ואהרן כאשר ׀ צוה יהוה וירם במטה ויך את־המים אשר ביאר לעיני פרעה ולעיני עבדיו ויהפכו כל־המים אשר־ביאר לדם׃	כ	20	And Moses and Aaron did so, as Yehovah commanded; and he lifted up the rod, and smote the waters that were in the river, in the sight of Pharaoh, and in the sight of his servants; and all the waters that were in the river were turned to blood.
והדגה אשר־ביאר מתה ויבאש היאר ולא־יכלו מצרים לשתות מים מן־היאר ויהי הדם בכל־ארץ מצרים׃	כא	21	And the fish that were in the river died; and the river became foul, and the Egyptians could not drink water from the river; and the blood was throughout all the land of Egypt.
ויעשו־כן חרטמי מצרים בלטיהם ויחזק לב־פרעה ולא־שמע אלהם כאשר דבר יהוה׃	כב	22	And the magicians of Egypt did in like manner with their secret arts; and Pharaoh's heart was hardened, and he hearkened not unto them; as Yehovah had spoken.
ויפן פרעה ויבא אל־ביתו ולא־שת לבו גם־לזאת׃	כג	23	And Pharaoh turned and went into his house, neither did he lay even this to heart.
ויחפרו כל־מצרים סביבת היאר מים לשתות כי לא יכלו לשתת ממימי היאר׃	כד	24	And all the Egyptians digged round about the river for water to drink; for they could not drink of the water of the river.
וימלא שבעת ימים אחרי הכות־יהוה את־היאר׃ פ	כה	25	And seven days were fulfilled, after that Yehovah had smitten the river. {P}
ויאמר יהוה אל־משה בא אל־פרעה ואמרת אליו כה אמר יהוה שלח את־עמי ויעבדני׃	כו	26	And Yehovah spoke unto Moses: 'Go in unto Pharaoh, and say unto him: Thus saith Yehovah: Let My people go, that they may serve Me.
ואם־מאן אתה לשלח הנה אנכי נגף את־כל־גבולך בצפרדעים׃	כז	27	And if thou refuse to let them go, behold, I will smite all thy borders with frogs.
ושרץ היאר צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל־מטתך ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך׃	כח	28	And the river shall swarm with frogs, which shall go up and come into thy house, and into thy bed-chamber, and upon thy bed, and into the house of thy servants, and upon thy people, and into thine ovens, and into thy kneading-troughs.
ובכה ובעמך ובכל־עבדיך יעלו הצפרדעים׃	כט	29	And the frogs shall come up both upon thee, and upon thy people, and upon all thy servants.'

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 8

ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־אהרן נטה את־ידך במטך על־הנהרת על־היארים ועל־האגמים והעל את־הצפרדעים על־ארץ מצרים׃	א	1	And Yehovah said unto Moses: 'Say unto Aaron: Stretch forth thy hand with thy rod over the rivers, over the canals, and over the pools, and cause frogs to come up upon the land of Egypt.'
ויט אהרן את־ידו על מימי מצרים ותעל הצפרדע ותכס את־ארץ מצרים׃	ב	2	And Aaron stretched out his hand over the waters of Egypt; and the frogs came up, and covered the land of Egypt.
ויעשו־כן החרטמים בלטיהם ויעלו את־הצפרדעים על־ארץ מצרים׃	ג	3	And the magicians did in like manner with their secret arts, and brought up frogs upon the land of Egypt.
ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר העתירו אל־יהוה ויסר הצפרדעים ממני ומעמי ואשלחה את־העם ויזבחו ליהוה׃	ד	4	Then Pharaoh called for Moses and Aaron, and said: 'Entreat Yehovah, that He take away the frogs from me, and from my people; and I will let the people go, that they may sacrifice unto Yehovah.'
ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי ׀ אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך רק ביאר תשארנה׃	ה	5	And Moses said unto Pharaoh: 'Have thou this glory over me; against what time shall I entreat for thee, and for thy servants, and for thy people, that the frogs be destroyed from thee and thy houses, and remain in the river only?'
ויאמר למחר ויאמר כדברך למען תדע כי־אין כיהוה אלהינו׃	ו	6	And he said: 'Against to-morrow.' And he said: 'Be it according to thy word; that thou mayest know that there is none like unto Yehovah our God.
וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך רק ביאר תשארנה׃	ז	7	And the frogs shall depart from thee, and from thy houses, and from thy servants, and from thy people; they shall remain in the river only.'
ויצא משה ואהרן מעם פרעה ויצעק משה אל־יהוה על־דבר הצפרדעים אשר־שם לפרעה׃	ח	8	And Moses and Aaron went out from Pharaoh; and Moses cried unto Yehovah concerning the frogs, which He had brought upon Pharaoh.
ויעש יהוה כדבר משה וימתו הצפרדעים מן־הבתים מן־החצרת ומן־השדת׃	ט	9	And Yehovah did according to the word of Moses; and the frogs died out of the houses, out of the courts, and out of the fields.
ויצברו אתם חמרם חמרם ותבאש הארץ׃	י	10	And they gathered them together in heaps; and the land stank.
וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את־לבו ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה׃ ס	יא	11	But when Pharaoh saw that there was respite, he hardened his heart, and hearkened not unto them; as Yehovah had spoken. {S}
ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־אהרן נטה את־מטך והך את־עפר הארץ והיה לכנם בכל־ארץ מצרים׃	יב	12	And Yehovah said unto Moses: 'Say unto Aaron: Stretch out thy rod, and smite the dust of the earth, that it may become gnats throughout all the land of Egypt.'
ויעשו־כן ויט אהרן את־ידו במטהו ויך את־עפר הארץ ותהי הכנם באדם ובבהמה כל־עפר הארץ היה כנים בכל־ארץ מצרים׃	יג	13	And they did so; and Aaron stretched out his hand with his rod, and smote the dust of the earth, and there were gnats upon man, and upon beast; all the dust of the earth became gnats throughout all the land of Egypt.
ויעשו־כן החרטמים בלטיהם להוציא את־הכנים ולא יכלו ותהי הכנם באדם ובבהמה׃	יד	14	And the magicians did so with their secret arts to bring forth gnats, but they could not; and there were gnats upon man, and upon beast.
ויאמרו החרטמים אל־פרעה אצבע אלהים הוא ויחזק לב־פרעה ולא־שמע אלהם כאשר דבר יהוה׃ ס	יה	15	Then the magicians said unto Pharaoh: 'This is the finger of God'; and Pharaoh's heart was hardened, and he hearkened not unto them; as Yehovah had spoken. {S}
ויאמר יהוה אל־משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה ואמרת אליו כה אמר יהוה שלח עמי ויעבדני׃	יו	16	And Yehovah said unto Moses: 'Rise up early in the morning, and stand before Pharaoh; lo, he cometh forth to the water; and say unto him: Thus saith Yehovah: Let My people go, that they may serve Me.
כי אם־אינך משלח את־עמי הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך את־הערב ומלאו בתי מצרים את־הערב וגם האדמה אשר־הם עליה׃	יז	17	Else, if thou wilt not let My people go, behold, I will send swarms of flies upon thee, and upon thy servants, and upon thy people, and into thy houses; and the houses of the Egyptians shall be full of swarms of flies, and also the ground whereon they are.
והפליתי ביום ההוא את־ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות־שם ערב למען תדע כי אני יהוה בקרב הארץ׃	יח	18	And I will set apart in that day the land of Goshen, in which My people dwell, that no swarms of flies shall be there; to the end that thou mayest know that I am Yehovah in the midst of the earth.
ושמתי פדת בין עמי ובין עמך למחר יהיה האת הזה׃	יט	19	And I will put a division between My people and thy people--by to-morrow shall this sign be.'
ויעש יהוה כן ויבא ערב כבד ביתה פרעה ובית עבדיו ובכל־ארץ מצרים תשחת הארץ מפני הערב׃	כ	20	And Yehovah did so; and there came grievous swarms of flies into the house of Pharaoh, and into his servants' houses; and in all the land of Egypt the land was ruined by reason of the swarms of flies.
ויקרא פרעה אל־משה ולאהרן ויאמר לכו זבחו לאלהיכם בארץ׃	כא	21	And Pharaoh called for Moses and for Aaron, and said: 'Go ye, sacrifice to your God in the land.'
ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח ליהוה אלהינו הן נזבח את־תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו׃	כב	22	And Moses said: 'It is not meet so to do; for we shall sacrifice the abomination of the Egyptians to Yehovah our God; lo, if we sacrifice the abomination of the Egyptians before their eyes, will they not stone us?
דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו ליהוה אלהינו כאשר יאמר אלינו׃	כג	23	We will go three days' journey into the wilderness, and sacrifice to Yehovah our God, as He shall command us.'
ויאמר פרעה אנכי אשלח אתכם וזבחתם ליהוה אלהיכם במדבר רק הרחק לא־תרחיקו ללכת העתירו בעדי׃	כד	24	And Pharaoh said: 'I will let you go, that ye may sacrifice to Yehovah your God in the wilderness; only ye shall not go very far away; entreat for me.'
ויאמר משה הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל־יהוה וסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו מחר רק אל־יסף פרעה התל לבלתי שלח את־העם לזבח ליהוה׃	כה	25	And Moses said: 'Behold, I go out from thee, and I will entreat Yehovah that the swarms of flies may depart from Pharaoh, from his servants, and from his people, tomorrow; only let not Pharaoh deal deceitfully any more in not letting the people go to sacrifice to Yehovah.'
ויצא משה מעם פרעה ויעתר אל־יהוה׃	כו	26	And Moses went out from Pharaoh, and entreated Yehovah.
ויעש יהוה כדבר משה ויסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו לא נשאר אחד׃	כז	27	And Yehovah did according to the word of Moses; and He removed the swarms of flies from Pharaoh, from his servants, and from his people; there remained not one.
ויכבד פרעה את־לבו גם בפעם הזאת ולא שלח את־העם׃ פ	כח	28	And Pharaoh hardened his heart this time also, and he did not let the people go. {P}

Chapter 9

ויאמר יהוה אל־משה בא אל־פרעה ודברת אליו כה־אמר יהוה אלהי העברים שלח את־עמי ויעבדני׃	א	1	Then Yehovah said unto Moses: 'Go in unto Pharaoh, and tell him: Thus saith Yehovah, the God of the Hebrews: Let My people go, that they may serve Me.
כי אם־מאן אתה לשלח ועודך מחזיק בם׃	ב	2	For if thou refuse to let them go, and wilt hold them still,
הנה יד־יהוה הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד׃	ג	3	behold, the hand of Yehovah is upon thy cattle which are in the field, upon the horses, upon the asses, upon the camels, upon the herds, and upon the flocks; there shall be a very grievous murrain.
והפלה יהוה בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל־לבני ישראל דבר׃	ד	4	And Yehovah shall make a division between the cattle of Israel and the cattle of Egypt; and there shall nothing die of all that belongeth to the children of Israel.'
וישם יהוה מועד לאמר מחר יעשה יהוה הדבר הזה בארץ׃	ה	5	And Yehovah appointed a set time, saying: 'Tomorrow Yehovah shall do this thing in the land.'
ויעש יהוה את־הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני־ישראל לא־מת אחד׃	ו	6	And Yehovah did that thing on the morrow, and all the cattle of Egypt died; but of the cattle of the children of Israel died not one.
וישלח פרעה והנה לא־מת ממקנה ישראל עד־אחד ויכבד לב פרעה ולא שלח את־העם׃ פ	ז	7	And Pharaoh sent, and, behold, there was not so much as one of the cattle of the Israelites dead. But the heart of Pharaoh was stubborn, and he did not let the people go. {P}
ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני פרעה׃	ח	8	And Yehovah said unto Moses and unto Aaron: 'Take to you handfuls of soot of the furnace, and let Moses throw it heavenward in the sight of Pharaoh.
והיה לאבק על כל־ארץ מצרים והיה על־האדם ועל־הבהמה לשחין פרח אבעבעת בכל־ארץ מצרים׃	ט	9	And it shall become small dust over all the land of Egypt, and shall be a boil breaking forth with blains upon man and upon beast, throughout all the land of Egypt.'
ויקחו את־פיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה ויזרק אתו משה השמימה ויהי שחין אבעבעת פרח באדם ובבהמה׃	י	10	And they took soot of the furnace, and stood before Pharaoh; and Moses threw it up heavenward; and it became a boil breaking forth with blains upon man and upon beast.
ולא־יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי־היה השחין בחרטמם ובכל־מצרים׃	יא	11	And the magicians could not stand before Moses because of the boils; for the boils were upon the magicians, and upon all the Egyptians.
ויחזק יהוה את־לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה אל־משה׃ ס	יב	12	And Yehovah hardened the heart of Pharaoh, and he hearkened not unto them; as Yehovah had spoken unto Moses. {S}
ויאמר יהוה אל־משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה ואמרת אליו כה־אמר יהוה אלהי העברים שלח את־עמי ויעבדני׃	יג	13	And Yehovah said unto Moses: 'Rise up early in the morning, and stand before Pharaoh, and say unto him: Thus saith Yehovah, the God of the Hebrews: Let My people go, that they may serve Me.
כי ׀ בפעם הזאת אני שלח את־כל־מגפתי אל־לבך ובעבדיך ובעמך בעבור תדע כי אין כמני בכל־הארץ׃	יד	14	For I will this time send all My plagues upon thy person, and upon thy servants, and upon thy people; that thou mayest know that there is none like Me in all the earth.
כי עתה שלחתי את־ידי ואך אותך ואת־עמך בדבר ותכחד מן־הארץ׃	יה	15	Surely now I had put forth My hand, and smitten thee and thy people with pestilence, and thou hadst been cut off from the earth.
ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את־כחי ולמען ספר שמי בכל־הארץ׃	יו	16	But in very deed for this cause have I made thee to stand, to show thee My power, and that My name may be declared throughout all the earth.
עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם׃	יז	17	As yet exaltest thou thyself against My people, that thou wilt not let them go?
הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד אשר לא־היה כמהו במצרים למן־היום הוסדה ועד־עתה׃	יח	18	Behold, tomorrow about this time I will cause it to rain a very grievous hail, such as hath not been in Egypt since the day it was founded even until now.
ועתה שלח העז את־מקנך ואת כל־אשר לך בשדה כל־האדם והבהמה אשר־ימצא בשדה ולא יאסף הביתה וירד עלהם הברד ומתו׃	יט	19	Now therefore send, hasten in thy cattle and all that thou hast in the field; for every man and beast that shall be found in the field, and shall not be brought home, the hail shall come down upon them, and they shall die.'
הירא את־דבר יהוה מעבדי פרעה הניס את־עבדיו ואת־מקנהו אל־הבתים׃	כ	20	He that feared the word of Yehovah among the servants of Pharaoh made his servants and his cattle flee into the houses;
ואשר לא־שם לבו אל־דבר יהוה ויעזב את־עבדיו ואת־מקנהו בשדה׃ פ	כא	21	and he that regarded not the word of Yehovah left his servants and his cattle in the field. {P}
ויאמר יהוה אל־משה נטה את־ידך על־השמים ויהי ברד בכל־ארץ מצרים על־האדם ועל־הבהמה ועל כל־עשב השדה בארץ מצרים׃	כב	22	And Yehovah said unto Moses: 'Stretch forth thy hand toward heaven, that there may be hail in all the land of Egypt, upon man, and upon beast, and upon every herb of the field, throughout the land of Egypt.'
ויט משה את־מטהו על־השמים ויהוה נתן קלת וברד ותהלך אש ארצה וימטר יהוה ברד על־ארץ מצרים׃	כג	23	And Moses stretched forth his rod toward heaven; and Yehovah sent thunder and hail, and fire ran down unto the earth; and Yehovah caused to hail upon the land of Egypt.
ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד אשר לא־היה כמהו בכל־ארץ מצרים מאז היתה לגוי׃	כד	24	So there was hail, and fire flashing up amidst the hail, very grievous, such as had not been in all the land of Egypt since it became a nation.
ויך הברד בכל־ארץ מצרים את כל־אשר בשדה מאדם ועד־בהמה ואת כל־עשב השדה הכה הברד ואת־כל־עץ השדה שבר׃	כה	25	And the hail smote throughout all the land of Egypt all that was in the field, both man and beast; and the hail smote every herb of the field, and broke every tree of the field.
רק בארץ גשן אשר־שם בני ישראל לא היה ברד׃	כו	26	Only in the land of Goshen, where the children of Israel were, was there no hail.
וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי הפעם יהוה הצדיק ואני ועמי הרשעים׃	כז	27	And Pharaoh sent, and called for Moses and Aaron, and said unto them: 'I have sinned this time; Yehovah is righteous, and I and my people are wicked.
העתירו אל־יהוה ורב מהית קלת אלהים וברד ואשלחה אתכם ולא תספון לעמד׃	כח	28	Entreat Yehovah, and let there be enough of these mighty thunderings and hail; and I will let you go, and ye shall stay no longer.'
ויאמר אליו משה כצאתי את־העיר אפרש את־כפי אל־יהוה הקלות יחדלון והברד לא יהיה־עוד למען תדע כי ליהוה הארץ׃	כט	29	And Moses said unto him: 'As soon as I am gone out of the city, I will spread forth my hands unto Yehovah; the thunders shall cease, neither shall there be any more hail; that thou mayest know that the earth is Yehovah's.
ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני יהוה אלהים׃	ל	30	But as for thee and thy servants, I know that ye will not yet fear Yehovah God.'--
והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל׃	לא	31	And the flax and the barley were smitten; for the barley was in the ear, and the flax was in bloom.
והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה׃	לב	32	But the wheat and the spelt were not smitten; for they ripen late.--
ויצא משה מעם פרעה את־העיר ויפרש כפיו אל־יהוה ויחדלו הקלות והברד ומטר לא־נתך ארצה׃	לג	33	And Moses went out of the city from Pharaoh, and spread forth his hands unto Yehovah; and the thunders and hail ceased, and the rain was not poured upon the earth.
וירא פרעה כי־חדל המטר והברד והקלת ויסף לחטא ויכבד לבו הוא ועבדיו׃	לד	34	And when Pharaoh saw that the rain and the hail and the thunders were ceased, he sinned yet more, and hardened his heart, he and his servants.
ויחזק לב פרעה ולא שלח את־בני ישראל כאשר דבר יהוה ביד־משה׃ פ	לה	35	And the heart of Pharaoh was hardened, and he did not let the children of Israel go; as Yehovah had spoken by Moses. {P}

Chapter 10

ויאמר יהוה אל־משה בא אל־פרעה כי־אני הכבדתי את־לבו ואת־לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו׃	א	1	And Yehovah said unto Moses: 'Go in unto Pharaoh; for I have hardened his heart, and the heart of his servants, that I might show these My signs in the midst of them;
ולמען תספר באזני בנך ובן־בנך את אשר התעללתי במצרים ואת־אתתי אשר־שמתי בם וידעתם כי־אני יהוה׃	ב	2	and that thou mayest tell in the ears of thy son, and of thy son's son, what I have wrought upon Egypt, and My signs which I have done among them; that ye may know that I am Yehovah.'
ויבא משה ואהרן אל־פרעה ויאמרו אליו כה־אמר יהוה אלהי העברים עד־מתי מאנת לענת מפני שלח עמי ויעבדני׃	ג	3	And Moses and Aaron went in unto Pharaoh, and said unto him: 'Thus saith Yehovah, the God of the Hebrews: How long wilt thou refuse to humble thyself before Me? let My people go, that they may serve Me.
כי אם־מאן אתה לשלח את־עמי הנני מביא מחר ארבה בגבלך׃	ד	4	Else, if thou refuse to let My people go, behold, to-morrow will I bring locusts into thy border;
וכסה את־עין הארץ ולא יוכל לראת את־הארץ ואכל ׀ את־יתר הפלטה הנשארת לכם מן־הברד ואכל את־כל־העץ הצמח לכם מן־השדה׃	ה	5	and they shall cover the face of the earth, that one shall not be able to see the earth; and they shall eat the residue of that which is escaped, which remaineth unto you from the hail, and shall eat every tree which groweth for you out of the field;
ומלאו בתיך ובתי כל־עבדיך ובתי כל־מצרים אשר לא־ראו אבתיך ואבות אבתיך מיום היותם על־האדמה עד היום הזה ויפן ויצא מעם פרעה׃	ו	6	and thy houses shall be filled, and the houses of all thy servants, and the houses of all the Egyptians; as neither thy fathers nor thy fathers' fathers have seen, since the day that they were upon the earth unto this day.' And he turned, and went out from Pharaoh.
ויאמרו עבדי פרעה אליו עד־מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את־האנשים ויעבדו את־יהוה אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים׃	ז	7	And Pharaoh's servants said unto him: 'How long shall this man be a snare unto us? let the men go, that they may serve Yehovah their God, knowest thou not yet that Egypt is destroyed?'
ויושב את־משה ואת־אהרן אל־פרעה ויאמר אלהם לכו עבדו את־יהוה אלהיכם מי ומי ההלכים׃	ח	8	And Moses and Aaron were brought again unto Pharaoh; and he said unto them: 'Go, serve Yehovah your God; but who are they that shall go?'
ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג־יהוה לנו׃	ט	9	And Moses said: 'We will go with our young and with our old, with our sons and with our daughters, with our flocks and with our herds we will go; for we must hold a feast unto Yehovah.'
ויאמר אלהם יהי כן יהוה עמכם כאשר אשלח אתכם ואת־טפכם ראו כי רעה נגד פניכם׃	י	10	And he said unto them: 'So be Yehovah with you, as I will let you go, and your little ones; see ye that evil is before your face.
לא כן לכו־נא הגברים ועבדו את־יהוה כי אתה אתם מבקשים ויגרש אתם מאת פני פרעה׃ פ	יא	11	Not so; go now ye that are men, and serve Yehovah; for that is what ye desire.' And they were driven out from Pharaoh's presence. {S}
ויאמר יהוה אל־משה נטה ידך על־ארץ מצרים בארבה ויעל על־ארץ מצרים ויאכל את־כל־עשב הארץ את כל־אשר השאיר הברד׃	יב	12	And Yehovah said unto Moses: 'Stretch out thy hand over the land of Egypt for the locusts, that they may come up upon the land of Egypt, and eat every herb of the land, even all that the hail hath left.'
ויט משה את־מטהו על־ארץ מצרים ויהוה נהג רוח קדים בארץ כל־היום ההוא וכל־הלילה הבקר היה ורוח הקדים נשא את־הארבה׃	יג	13	And Moses stretched forth his rod over the land of Egypt, and Yehovah brought an east wind upon the land all that day, and all the night; and when it was morning, the east wind brought the locusts.
ויעל הארבה על כל־ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים כבד מאד לפניו לא־היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה־כן׃	יד	14	And the locusts went up over all the land of Egypt, and rested in all the borders of Egypt; very grievous were they; before them there were no such locusts as they, neither after them shall be such.
ויכס את־עין כל־הארץ ותחשך הארץ ויאכל את־כל־עשב הארץ ואת כל־פרי העץ אשר הותיר הברד ולא־נותר כל־ירק בעץ ובעשב השדה בכל־ארץ מצרים׃	יה	15	For they covered the face of the whole earth, so that the land was darkened; and they did eat every herb of the land, and all the fruit of the trees which the hail had left; and there remained not any green thing, either tree or herb of the field, through all the land of Egypt.
וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן ויאמר חטאתי ליהוה אלהיכם ולכם׃	יו	16	Then Pharaoh called for Moses and Aaron in haste; and he said: 'I have sinned against Yehovah your God, and against you.
ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו ליהוה אלהיכם ויסר מעלי רק את־המות הזה׃	יז	17	Now therefore forgive, I pray thee, my sin only this once, and entreat Yehovah your God, that He may take away from me this death only.'
ויצא מעם פרעה ויעתר אל־יהוה׃	יח	18	And he went out from Pharaoh, and entreated Yehovah.
ויהפך יהוה רוח־ים חזק מאד וישא את־הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים׃	יט	19	And Yehovah turned an exceeding strong west wind, which took up the locusts, and drove them into the Red Sea; there remained not one locust in all the border of Egypt.
ויחזק יהוה את־לב פרעה ולא שלח את־בני ישראל׃ פ	כ	20	But Yehovah hardened Pharaoh's heart, and he did not let the children of Israel go. {P}
ויאמר יהוה אל־משה נטה ידך על־השמים ויהי חשך על־ארץ מצרים וימש חשך׃	כא	21	And Yehovah said unto Moses: 'Stretch out thy hand toward heaven, that there may be darkness over the land of Egypt, even darkness which may be felt.'
ויט משה את־ידו על־השמים ויהי חשך־אפלה בכל־ארץ מצרים שלשת ימים׃	כב	22	And Moses stretched forth his hand toward heaven; and there was a thick darkness in all the land of Egypt three days;
לא־ראו איש את־אחיו ולא־קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל־בני ישראל היה אור במושבתם׃	כג	23	they saw not one another, neither rose any from his place for three days; but all the children of Israel had light in their dwellings.
ויקרא פרעה אל־משה ויאמר לכו עבדו את־יהוה רק צאנכם ובקרכם יצג גם־טפכם ילך עמכם׃	כד	24	And Pharaoh called unto Moses, and said: 'Go ye, serve Yehovah; only let your flocks and your herds be stayed; let your little ones also go with you.'
ויאמר משה גם־אתה תתן בידנו זבחים ועלות ועשינו ליהוה אלהינו׃	כה	25	And Moses said: 'Thou must also give into our hand sacrifices and burnt-offerings, that we may sacrifice unto Yehovah our God.
וגם־מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבד את־יהוה אלהינו ואנחנו לא־נדע מה־נעבד את־יהוה עד־באנו שמה׃	כו	26	Our cattle also shall go with us; there shall not a hoof be left behind; for thereof must we take to serve Yehovah our God; and we know not with what we must serve Yehovah, until we come thither.'
ויחזק יהוה את־לב פרעה ולא אבה לשלחם׃	כז	27	But Yehovah hardened Pharaoh's heart, and he would not let them go.
ויאמר־לו פרעה לך מעלי השמר לך אל־תסף ראות פני כי ביום ראתך פני תמות׃	כח	28	And Pharaoh said unto him: 'Get thee from me, take heed to thyself, see my face no more; for in the day thou seest my face thou shalt die.'
ויאמר משה כן דברת לא־אסף עוד ראות פניך׃ פ	כט	29	And Moses said: 'Thou hast spoken well; I will see thy face again no more.' {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

c	We read one or more accents in L differently than BHS. Often this notation indicates a typographical error in BHS.

Chapter 11

ויאמר יהוה אל־משה עוד נגע אחד אביא על־פרעה ועל־מצרים אחרי־כן ישלח אתכם מזה כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה׃	א	1	And Yehovah said unto Moses: 'Yet one plague more will I bring upon Pharaoh, and upon Egypt; afterwards he will let you go hence; when he shall let you go, he shall surely thrust you out hence altogether.
דבר־נא באזני העם וישאלו איש ׀ מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי־כסף וכלי זהב׃	ב	2	Speak now in the ears of the people, and let them ask every man of his neighbour, and every woman of her neighbour, jewels of silver, and jewels of gold.'
ויתן יהוה את־חן העם בעיני מצרים גם ׀ האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי־פרעה ובעיני העם׃ ס	ג	3	And Yehovah gave the people favour in the sight of the Egyptians. Moreover the man Moses was very great in the land of Egypt, in the sight of Pharaoh's servants, and in the sight of the people. {S}
ויאמר משה כה אמר יהוה כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים׃	ד	4	And Moses said: 'Thus saith Yehovah: About midnight will I go out into the midst of Egypt;
ומת כל־בכור בארץ מצרים מבכור פרעה הישב על־כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים וכל בכור בהמה׃	ה	5	and all the first-born in the land of Egypt shall die, from the first-born of Pharaoh that sitteth upon his throne, even unto the first-born of the maid-servant that is behind the mill; and all the first-born of cattle.
והיתה צעקה גדלה בכל־ארץ מצרים אשר כמהו לא נהיתה וכמהו לא תסף׃	ו	6	And there shall be a great cry throughout all the land of Egypt, such as there hath been none like it, nor shall be like it any more.
ולכל ׀ בני ישראל לא יחרץ־כלב לשנו למאיש ועד־בהמה למען תדעון אשר יפלה יהוה בין מצרים ובין ישראל׃	ז	7	But against any of the children of Israel shall not a dog whet his tongue, against man or beast; that ye may know how that Yehovah doth put a difference between the Egyptians and Israel.
וירדו כל־עבדיך אלה אלי והשתחוו־לי לאמר צא אתה וכל־העם אשר־ברגליך ואחרי־כן אצא ויצא מעם־פרעה בחרי־אף׃ ס	ח	8	And all these thy servants shall come down unto me, and bow down unto me, saying: Get thee out, and all the people that follow thee; and after that I will go out.' And he went out from Pharaoh in hot anger. {S}
ויאמר יהוה אל־משה לא־ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים׃	ט	9	And Yehovah said unto Moses: 'Pharaoh will not hearken unto you; that My wonders may be multiplied in the land of Egypt.'
ומשה ואהרן עשו את־כל־המפתים האלה לפני פרעה ויחזק יהוה את־לב פרעה ולא־שלח את־בני־ישראל מארצו׃ פ	י	10	And Moses and Aaron did all these wonders before Pharaoh; and Yehovah hardened Pharaoh's heart, and he did not let the children of Israel go out of his land. {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 12

ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן בארץ מצרים לאמר׃	א	1	And Yehovah spoke unto Moses and Aaron in the land of Egypt, saying:
החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה׃	ב	2	'This month shall be unto you the beginning of months; it shall be the first month of the year to you.
דברו אל־כל־עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית־אבת שה לבית׃	ג	3	Speak ye unto all the congregation of Israel, saying: In the tenth day of this month they shall take to them every man a lamb, according to their fathers' houses, a lamb for a household;
ואם־ימעט הבית מהית משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל־ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על־השה׃	ד	4	and if the household be too little for a lamb, then shall he and his neighbour next unto his house take one according to the number of the souls; according to every man's eating ye shall make your count for the lamb.
שה תמים זכר בן־שנה יהיה לכם מן־הכבשים ומן־העזים תקחו׃	ה	5	Your lamb shall be without blemish, a male of the first year; ye shall take it from the sheep, or from the goats;
והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת־ישראל בין הערבים׃	ו	6	and ye shall keep it unto the fourteenth day of the same month; and the whole assembly of the congregation of Israel shall kill it at dusk.
ולקחו מן־הדם ונתנו על־שתי המזוזת ועל־המשקוף על הבתים אשר־יאכלו אתו בהם׃	ז	7	And they shall take of the blood, and put it on the two side-posts and on the lintel, upon the houses wherein they shall eat it.
ואכלו את־הבשר בלילה הזה צלי־אש ומצות על־מררים יאכלהו׃	ח	8	And they shall eat the flesh in that night, roast with fire, and unleavened bread; with bitter herbs they shall eat it.
אל־תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם־צלי־אש ראשו על־כרעיו ועל־קרבו׃	ט	9	Eat not of it raw, nor sodden at all with water, but roast with fire; its head with its legs and with the inwards thereof.
ולא־תותירו ממנו עד־בקר והנתר ממנו עד־בקר באש תשרפו׃	י	10	And ye shall let nothing of it remain until the morning; but that which remaineth of it until the morning ye shall burn with fire.
וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה׃	יא	11	And thus shall ye eat it: with your loins girded, your shoes on your feet, and your staff in your hand; and ye shall eat it in haste--it is Yehovah's passover.
ועברתי בארץ־מצרים בלילה הזה והכיתי כל־בכור בארץ מצרים מאדם ועד־בהמה ובכל־אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה׃	יב	12	For I will go through the land of Egypt in that night, and will smite all the first-born in the land of Egypt, both man and beast; and against all the gods of Egypt I will execute judgments: I am Yehovah.
והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את־הדם ופסחתי עלכם ולא־יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים׃	יג	13	And the blood shall be to you for a token upon the houses where ye are; and when I see the blood, I will pass over you, and there shall no plague be upon you to destroy you, when I smite the land of Egypt.
והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו׃	יד	14	And this day shall be unto you for a memorial, and ye shall keep it a feast to Yehovah; throughout your generations ye shall keep it a feast by an ordinance for ever.
שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי ׀ כל־אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד־יום השבעי׃	יה	15	Seven days shall ye eat unleavened bread; howbeit the first day ye shall put away leaven out of your houses; for whosoever eateth leavened bread from the first day until the seventh day, that soul shall be cut off from Israel.
וביום הראשון מקרא־קדש וביום השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכה לא־יעשה בהם אך אשר יאכל לכל־נפש הוא לבדו יעשה לכם׃	יו	16	And in the first day there shall be to you a holy convocation, and in the seventh day a holy convocation; no manner of work shall be done in them, save that which every man must eat, that only may be done by you.
ושמרתם את־המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את־צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את־היום הזה לדרתיכם חקת עולם׃	יז	17	And ye shall observe the feast of unleavened bread; for in this selfsame day have I brought your hosts out of the land of Egypt; therefore shall ye observe this day throughout your generations by an ordinance for ever.
בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב׃	יח	18	In the first month, on the fourteenth day of the month at even, ye shall eat unleavened bread, until the one and twentieth day of the month at even.
שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי ׀ כל־אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ׃	יט	19	Seven days shall there be no leaven found in your houses; for whosoever eateth that which is leavened, that soul shall be cut off from the congregation of Israel, whether he be a sojourner, or one that is born in the land.
כל־מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות׃ פ	כ	20	Ye shall eat nothing leavened; in all your habitations shall ye eat unleavened bread.' {P}
ויקרא משה לכל־זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח׃	כא	21	Then Moses called for all the elders of Israel, and said unto them: 'Draw out, and take you lambs according to your families, and kill the passover lamb.
ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר־בסף והגעתם אל־המשקוף ואל־שתי המזוזת מן־הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח־ביתו עד־בקר׃	כב	22	And ye shall take a bunch of hyssop, and dip it in the blood that is in the basin, and strike the lintel and the two side-posts with the blood that is in the basin; and none of you shall go out of the door of his house until the morning.
ועבר יהוה לנגף את־מצרים וראה את־הדם על־המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על־הפתח ולא יתן המשחית לבא אל־בתיכם לנגף׃	כג	23	For Yehovah will pass through to smite the Egyptians; and when He seeth the blood upon the lintel, and on the two side-posts, Yehovah will pass over the door, and will not suffer the destroyer to come in unto your houses to smite you.
ושמרתם את־הדבר הזה לחק־לך ולבניך עד־עולם׃	כד	24	And ye shall observe this thing for an ordinance to thee and to thy sons for ever.
והיה כי־תבאו אל־הארץ אשר יתן יהוה לכם כאשר דבר ושמרתם את־העבדה הזאת׃	כה	25	And it shall come to pass, when ye be come to the land which Yehovah will give you, according as He hath promised, that ye shall keep this service.
והיה כי־יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם׃	כו	26	And it shall come to pass, when your children shall say unto you: What mean ye by this service?
ואמרתם זבח־פסח הוא ליהוה אשר פסח על־בתי בני־ישראל במצרים בנגפו את־מצרים ואת־בתינו הציל ויקד העם וישתחוו׃	כז	27	that ye shall say: It is the sacrifice of Yehovah's passover, for that He passed over the houses of the children of Israel in Egypt, when He smote the Egyptians, and delivered our houses.' And the people bowed the head and worshipped.
וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואהרן כן עשו׃ ס	כח	28	And the children of Israel went and did so; as Yehovah had commanded Moses and Aaron, so did they. {S}
ויהי ׀ בחצי הלילה ויהוה הכה כל־בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על־כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה׃	כט	29	And it came to pass at midnight, that Yehovah smote all the firstborn in the land of Egypt, from the first-born of Pharaoh that sat on his throne unto the first-born of the captive that was in the dungeon; and all the first-born of cattle.
ויקם פרעה לילה הוא וכל־עבדיו וכל־מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי־אין בית אשר אין־שם מת׃	ל	30	And Pharaoh rose up in the night, he, and all his servants, and all the Egyptians; and there was a great cry in Egypt; for there was not a house where there was not one dead.
ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם־אתם גם־בני ישראל ולכו עבדו את־יהוה כדברכם׃	לא	31	And he called for Moses and Aaron by night and said: 'Rise up, get you forth from among my people, both ye and the children of Israel; and go, serve Yehovah, as ye have said.
גם־צאנכם גם־בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם־אתי׃	לב	32	Take both your flocks and your herds, as ye have said, and be gone; and bless me also.'
ותחזק מצרים על־העם למהר לשלחם מן־הארץ כי אמרו כלנו מתים׃	לג	33	And the Egyptians were urgent upon the people, to send them out of the land in haste; for they said: 'We are all dead men.'
וישא העם את־בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על־שכמם׃	לד	34	And the people took their dough before it was leavened, their kneading-troughs being bound up in their clothes upon their shoulders.
ובני־ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי־כסף וכלי זהב ושמלת׃	לה	35	And the children of Israel did according to the word of Moses; and they asked of the Egyptians jewels of silver, and jewels of gold, and raiment.
ויהוה נתן את־חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את־מצרים׃ פ	לו	36	And Yehovah gave the people favour in the sight of the Egyptians, so that they let them have what they asked. And they despoiled the Egyptians. {P}
ויסעו בני־ישראל מרעמסס סכתה כשש־מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף׃	לז	37	And the children of Israel journeyed from Rameses to Succoth, about six hundred thousand men on foot, beside children.
וגם־ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד׃	לח	38	And a mixed multitude went up also with them; and flocks, and herds, even very much cattle.
ויאפו את־הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי־גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם־צדה לא־עשו להם׃	לט	39	And they baked unleavened cakes of the dough which they brought forth out of Egypt, for it was not leavened; because they were thrust out of Egypt, and could not tarry, neither had they prepared for themselves any victual.
ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה׃	מ	40	Now the time that the children of Israel dwelt in Egypt was four hundred and thirty years.
ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל־צבאות יהוה מארץ מצרים׃	מא	41	And it came to pass at the end of four hundred and thirty years, even the selfsame day it came to pass, that all the host of Yehovah went out from the land of Egypt.
ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא־הלילה הזה ליהוה שמרים לכל־בני ישראל לדרתם׃ פ	מב	42	It was a night of watching unto Yehovah for bringing them out from the land of Egypt; this same night is a night of watching unto Yehovah for all the children of Israel throughout their generations. {P}
ויאמר יהוה אל־משה ואהרן זאת חקת הפסח כל־בן־נכר לא־יאכל בו׃	מג	43	And Yehovah said unto Moses and Aaron: 'This is the ordinance of the passover: there shall no alien eat thereof;
וכל־עבד איש מקנת־כסף ומלתה אתו אז יאכל בו׃	מד	44	but every man's servant that is bought for money, when thou hast circumcised him, then shall he eat thereof.
תושב ושכיר לא־יאכל־בו׃	מה	45	A sojourner and a hired servant shall not eat thereof.
בבית אחד יאכל לא־תוציא מן־הבית מן־הבשר חוצה ועצם לא תשברו־בו׃	מו	46	In one house shall it be eaten; thou shalt not carry forth aught of the flesh abroad out of the house; neither shall ye break a bone thereof.
כל־עדת ישראל יעשו אתו׃	מז	47	All the congregation of Israel shall keep it.
וכי־יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה המול לו כל־זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל־ערל לא־יאכל בו׃	מח	48	And when a stranger shall sojourn with thee, and will keep the passover to Yehovah, let all his males be circumcised, and then let him come near and keep it; and he shall be as one that is born in the land; but no uncircumcised person shall eat thereof.
תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם׃	מט	49	One Torah shall be to him that is homeborn, and unto the stranger that sojourneth among you.'
ויעשו כל־בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואת־אהרן כן עשו׃ ס	נ	50	Thus did all the children of Israel; as Yehovah commanded Moses and Aaron, so did they. {S}
ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את־בני ישראל מארץ מצרים על־צבאתם׃ פ	נא	51	And it came to pass the selfsame day that Yehovah did bring the children of Israel out of the land of Egypt by their hosts. {P}

Chapter 13

וידבר יהוה אל־משה לאמר׃	א	1	And Yehovah spoke unto Moses, saying:
קדש־לי כל־בכור פטר כל־רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא׃	ב	2	'Sanctify unto Me all the first-born, whatsoever openeth the womb among the children of Israel, both of man and of beast, it is Mine.'
ויאמר משה אל־העם זכור את־היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ׃	ג	3	And Moses said unto the people: 'Remember this day, in which ye came out from Egypt, out of the house of bondage; for by strength of hand Yehovah brought you out from this place; there shall no leavened bread be eaten.
היום אתם יצאים בחדש האביב׃	ד	4	This day ye go forth in the month Aviv.
והיה כי־יביאך יהוה אל־ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את־העבדה הזאת בחדש הזה׃	ה	5	And it shall be when Yehovah shall bring thee into the land of the Canaanite, and the Hittite, and the Amorite, and the Hivite, and the Jebusite, which He swore unto thy fathers to give thee, a land flowing with milk and honey, that thou shalt keep this service in this month.
שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג ליהוה׃	ו	6	Seven days thou shalt eat unleavened bread, and in the seventh day shall be a feast to Yehovah.
מצות יאכל את שבעת הימים ולא־יראה לך חמץ ולא־יראה לך שאר בכל־גבלך׃	ז	7	Unleavened bread shall be eaten throughout the seven days; and there shall no leavened bread be seen with thee, neither shall there be leaven seen with thee, in all thy borders.
והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים׃	ח	8	And thou shalt tell thy son in that day, saying: It is because of that which Yehovah did for me when I came forth out of Egypt.
והיה לך לאות על־ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוצאך יהוה ממצרים׃	ט	9	And it shall be for a sign unto thee upon thy hand, and for a memorial between thine eyes, that the Torah of Yehovah may be in thy mouth; for with a strong hand hath Yehovah brought thee out of Egypt.
ושמרת את־החקה הזאת למועדה מימים ימימה׃ ס	י	10	Thou shalt therefore keep this ordinance in its season from year to year. {P}
והיה כי־יבאך יהוה אל־ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך׃	יא	11	And it shall be when Yehovah shall bring thee into the land of the Canaanite, as He swore unto thee and to thy fathers, and shall give it thee,
והעברת כל־פטר־רחם ליהוה וכל־פטר ׀ שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליהוה׃	יב	12	that thou shalt set apart unto Yehovah all that openeth the womb; every firstling that is a male, which thou hast coming of a beast, shall be Yehovah's.
וכל־פטר חמר תפדה בשה ואם־לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה׃	יג	13	And every firstling of an ass thou shalt redeem with a lamb; and if thou wilt not redeem it, then thou shalt break its neck; and all the first-born of man among thy sons shalt thou redeem.
והיה כי־ישאלך בנך מחר לאמר מה־זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים מבית עבדים׃	יד	14	And it shall be when thy son asketh thee in time to come, saying: What is this? that thou shalt say unto him: By strength of hand Yehovah brought us out from Egypt, from the house of bondage;
ויהי כי־הקשה פרעה לשלחנו ויהרג יהוה כל־בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד־בכור בהמה על־כן אני זבח ליהוה כל־פטר רחם הזכרים וכל־בכור בני אפדה׃	יה	15	and it came to pass, when Pharaoh would hardly let us go that Yehovah slew all the firstborn in the land of Egypt, both the first-born of man, and the first-born of beast; therefore I sacrifice to Yehovah all that openeth the womb, being males; but all the first-born of my sons I redeem.
והיה לאות על־ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים׃ ס	יו	16	And it shall be for a sign upon thy hand, and for frontlets between thine eyes; for by strength of hand Yehovah brought us forth out of Egypt.' {S}
ויהי בשלח פרעה את־העם ולא־נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי ׀ אמר אלהים פן־ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה׃	יז	17	And it came to pass, when Pharaoh had let the people go, that God led them not by the way of the land of the Philistines, although that was near; for God said: 'Lest peradventure the people repent when they see war, and they return to Egypt.'
ויסב אלהים ׀ את־העם דרך המדבר ים־סוף וחמשים עלו בני־ישראל מארץ מצרים׃	יח	18	But God led the people about, by the way of the wilderness by the Red Sea; and the children of Israel went up armed out of the land of Egypt.
ויקח משה את־עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את־בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את־עצמתי מזה אתכם׃	יט	19	And Moses took the bones of Joseph with him; for he had straitly sworn the children of Israel, saying: 'God will surely remember you; and ye shall carry up my bones away hence with you.'
ויסעו מסכת ויחנו באתם בקצה המדבר׃	כ	20	And they took their journey from Succoth, and encamped in Etham, in the edge of the wilderness.
ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה׃	כא	21	And Yehovah went before them by day in a pillar of cloud, to lead them the way; and by night in a pillar of fire, to give them light; that they might go by day and by night:
לא־ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם׃ פ	כב	22	the pillar of cloud by day, and the pillar of fire by night, departed not from before the people. {P}

Chapter 14

וידבר יהוה אל־משה לאמר׃	א	1	And Yehovah spoke unto Moses, saying:
דבר אל־בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירת בין מגדל ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על־הים׃	ב	2	'Speak unto the children of Israel, that they turn back and encamp before Pi-hahiroth, between Migdol and the sea, before Baal-zephon, over against it shall ye encamp by the sea.
ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ סגר עליהם המדבר׃	ג	3	And Pharaoh will say of the children of Israel: They are entangled in the land, the wilderness hath shut them in.
וחזקתי את־לב־פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל־חילו וידעו מצרים כי־אני יהוה ויעשו־כן׃	ד	4	And I will harden Pharaoh's heart, and he shall follow after them; and I will get Me honour upon Pharaoh, and upon all his host; and the Egyptians shall know that I am Yehovah.' And they did so.
ויגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל־העם ויאמרו מה־זאת עשינו כי־שלחנו את־ישראל מעבדנו׃	ה	5	And it was told the king of Egypt that the people were fled; and the heart of Pharaoh and of his servants was turned towards the people, and they said: 'What is this we have done, that we have let Israel go from serving us?
ויאסר את־רכבו ואת־עמו לקח עמו׃	ו	6	And he made ready his chariots, and took his people with him.
ויקח שש־מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלשם על־כלו׃	ז	7	And he took six hundred chosen chariots, and all the chariots of Egypt, and captains over all of them.
ויחזק יהוה את־לב פרעה מלך מצרים וירדף אחרי בני ישראל ובני ישראל יצאים ביד רמה׃	ח	8	And Yehovah hardened the heart of Pharaoh king of Egypt, and he pursued after the children of Israel; for the children of Israel went out with a high hand.
וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חנים על־הים כל־סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו על־פי החירת לפני בעל צפן׃	ט	9	And the Egyptians pursued after them, all the horses and chariots of Pharaoh, and his horsemen, and his army, and overtook them encamping by the sea, beside Pi-hahiroth, in front of Baal-zephon.
ופרעה הקריב וישאו בני־ישראל את־עיניהם והנה מצרים ׀ נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני־ישראל אל־יהוה׃	י	10	And when Pharaoh drew nigh, the children of Israel lifted up their eyes, and, behold, the Egyptians were marching after them; and they were sore afraid; and the children of Israel cried out unto Yehovah.
ויאמרו אל־משה המבלי אין־קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה־זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים׃	יא	11	And they said unto Moses: 'Because there were no graves in Egypt, hast thou taken us away to die in the wilderness? wherefore hast thou dealt thus with us, to bring us forth out of Egypt?
הלא־זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את־מצרים כי טוב לנו עבד את־מצרים ממתנו במדבר׃	יב	12	Is not this the word that we spoke unto thee in Egypt, saying: Let us alone, that we may serve the Egyptians? For it were better for us to serve the Egyptians, than that we should die in the wilderness.'
ויאמר משה אל־העם אל־תיראו התיצבו וראו את־ישועת יהוה אשר־יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את־מצרים היום לא תסיפו לראתם עוד עד־עולם׃	יג	13	And Moses said unto the people: 'Fear ye not, stand still, and see the salvation of Yehovah, which He will work for you to-day; for whereas ye have seen the Egyptians to-day, ye shall see them again no more for ever.
יהוה ילחם לכם ואתם תחרישון׃ פ	יד	14	Yehovah will fight for you, and ye shall hold your peace.' {P}
ויאמר יהוה אל־משה מה־תצעק אלי דבר אל־בני־ישראל ויסעו׃	יה	15	And Yehovah said unto Moses: 'Wherefore criest thou unto Me? speak unto the children of Israel, that they go forward.
ואתה הרם את־מטך ונטה את־ידך על־הים ובקעהו ויבאו בני־ישראל בתוך הים ביבשה׃	יו	16	And lift thou up thy rod, and stretch out thy hand over the sea, and divide it; and the children of Israel shall go into the midst of the sea on dry ground.
ואני הנני מחזק את־לב מצרים ויבאו אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל־חילו ברכבו ובפרשיו׃	יז	17	And I, behold, I will harden the hearts of the Egyptians, and they shall go in after them; and I will get Me honour upon Pharaoh, and upon all his host, upon his chariots, and upon his horsemen.
וידעו מצרים כי־אני יהוה בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו׃	יח	18	And the Egyptians shall know that I am Yehovah, when I have gotten Me honour upon Pharaoh, upon his chariots, and upon his horsemen.'
ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם׃	יט	19	And the angel of God, who went before the camp of Israel, removed and went behind them; and the pillar of cloud removed from before them, and stood behind them;
ויבא בין ׀ מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את־הלילה ולא־קרב זה אל־זה כל־הלילה׃	כ	20	and it came between the camp of Egypt and the camp of Israel; and there was the cloud and the darkness here, yet gave it light by night there; and the one came not near the other all the night.
ויט משה את־ידו על־הים ויולך יהוה ׀ את־הים ברוח קדים עזה כל־הלילה וישם את־הים לחרבה ויבקעו המים׃	כא	21	And Moses stretched out his hand over the sea; and Yehovah caused the sea to go back by a strong east wind all the night, and made the sea dry land, and the waters were divided.
ויבאו בני־ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חמה מימינם ומשמאלם׃	כב	22	And the children of Israel went into the midst of the sea upon the dry ground; and the waters were a wall unto them on their right hand, and on their left.
וירדפו מצרים ויבאו אחריהם כל סוס פרעה רכבו ופרשיו אל־תוך הים׃	כג	23	And the Egyptians pursued, and went in after them into the midst of the sea, all Pharaoh's horses, his chariots, and his horsemen.
ויהי באשמרת הבקר וישקף יהוה אל־מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים׃	כד	24	And it came to pass in the morning watch, that Yehovah looked forth upon the host of the Egyptians through the pillar of fire and of cloud, and discomfited the host of the Egyptians.
ויסר את אפן מרכבתיו וינהגהו בכבדת ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי יהוה נלחם להם במצרים פ	כה	25	And He took off their chariot wheels, and made them to drive heavily; so that the Egyptians said: 'Let us flee from the face of Israel; for Yehovah fighteth for them against the Egyptians.' {P}
ויאמר יהוה אל־משה נטה את־ידך על־הים וישבו המים על־מצרים על־רכבו ועל־פרשיו׃	כו	26	And Yehovah said unto Moses: 'Stretch out thy hand over the sea, that the waters may come back upon the Egyptians, upon their chariots, and upon their horsemen.'
ויט משה את־ידו על־הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער יהוה את־מצרים בתוך הים׃	כז	27	And Moses stretched forth his hand over the sea, and the sea returned to its strength when the morning appeared; and the Egyptians fled against it; and Yehovah overthrew the Egyptians in the midst of the sea.
וישבו המים ויכסו את־הרכב ואת־הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא־נשאר בהם עד־אחד׃	כח	28	And the waters returned, and covered the chariots, and the horsemen, even all the host of Pharaoh that went in after them into the sea; there remained not so much as one of them.
ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם	כט	29	But the children of Israel walked upon dry land in the midst of the sea; and the waters were a wall unto them on their right hand, and on their left.
ויושע יהוה ביום ההוא את־ישראל מיד מצרים וירא ישראל את־מצרים מת על־שפת הים׃	ל	30	Thus Yehovah saved Israel that day out of the hand of the Egyptians; and Israel saw the Egyptians dead upon the sea-shore.
וירא ישראל את־היד הגדלה אשר עשה יהוה במצרים וייראו העם את־יהוה ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו׃ פ	לא	31	And Israel saw the great work which Yehovah did upon the Egyptians, and the people feared Yehovah; and they believed in Yehovah, and in His servant Moses. {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 15

אז ישיר־משה ובני ישראל את־השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה ליהוה כי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃	א	1	Then sang Moses and the children of Israel this song unto Yehovah, and spoke, saying: I will sing unto Yehovah, for He is highly exalted; the horse and his rider hath He thrown into the sea.
עזי וזמרת יה ויהי־לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו׃	ב	2	Yah is my strength and song, and He is become my salvation; this is my God, and I will glorify Him; my father's God, and I will exalt Him.
יהוה איש מלחמה יהוה שמו׃	ג	3	Yehovah is a man of war, Yehovah is His name.
מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טבעו בים־סוף׃	ד	4	Pharaoh's chariots and his host hath He cast into the sea, and his chosen captains are sunk in the Red Sea.
תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו־אבן׃	ה	5	The deeps cover them--they went down into the depths like a stone.
ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב׃	ו	6	Thy right hand, Yehovah, glorious in power, Thy right hand, Yehovah, dasheth in pieces the enemy.
וברב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש׃	ז	7	And in the greatness of Thine excellency Thou overthrowest them that rise up against Thee; Thou sendest forth Thy wrath, it consumeth them as stubble.
וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו־נד נזלים קפאו תהמת בלב־ים׃	ח	8	And with the blast of Thy nostrils the waters were piled up--the floods stood upright as a heap; the deeps were congealed in the heart of the sea.
אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי׃	ט	9	The enemy said: 'I will pursue, I will overtake, I will divide the spoil; my lust shall be satisfied upon them; I will draw my sword, my hand shall destroy them.'
נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים׃	י	10	Thou didst blow with Thy wind, the sea covered them; they sank as lead in the mighty waters.
מי־כמכה באלם יהוה מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא׃	יא	11	Who is like unto Thee, Yehovah, among the mighty? who is like unto Thee, glorious in holiness, fearful in praises, doing wonders?
נטית ימינך תבלעמו ארץ׃	יב	12	Thou stretchedst out Thy right hand--the earth swallowed them.
נחית בחסדך עם־זו גאלת נהלת בעזך אל־נוה קדשך׃	יג	13	Thou in Thy love hast led the people that Thou hast redeemed; Thou hast guided them in Thy strength to Thy holy habitation.
שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת׃	יד	14	The peoples have heard, they tremble; pangs have taken hold on the inhabitants of Philistia.
אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען׃	יה	15	Then were the chiefs of Edom affrighted; the mighty men of Moab, trembling taketh hold upon them; all the inhabitants of Canaan are melted away.
תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד־יעבר עמך יהוה עד־יעבר עם־זו קנית׃	יו	16	Terror and dread falleth upon them; by the greatness of Thine arm they are as still as a stone; till Thy people pass over, Yehovah, till the people pass over that Thou hast gotten.
תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת יהוה מקדש אדני כוננו ידיך׃	יז	17	Thou bringest them in, and plantest them in the mountain of Thine inheritance, the place, Yehovah, which Thou hast made for Thee to dwell in, the sanctuary, O Lord, which Thy hands have established.
יהוה ׀ ימלך לעלם ועד׃	יח	18	Yehovah shall reign for ever and ever.
כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב יהוה עלהם את־מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים׃ פ	יט	19	For the horses of Pharaoh went in with his chariots and with his horsemen into the sea, and Yehovah brought back the waters of the sea upon them; but the children of Israel walked on dry land in the midst of the sea. {P}
ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את־התף בידה ותצאן כל־הנשים אחריה בתפים ובמחלת׃	כ	20	And Miriam the prophetess, the sister of Aaron, took a timbrel in her hand; and all the women went out after her with timbrels and with dances.
ותען להם מרים שירו ליהוה כי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃ ס	כא	21	And Miriam sang unto them: Sing ye to Yehovah, for He is highly exalted: the horse and his rider hath He thrown into the sea. {S}
ויסע משה את־ישראל מים־סוף ויצאו אל־מדבר־שור וילכו שלשת־ימים במדבר ולא־מצאו מים׃	כב	22	And Moses led Israel onward from the Red Sea, and they went out into the wilderness of Shur; and they went three days in the wilderness, and found no water.
ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על־כן קרא־שמה מרה׃	כג	23	And when they came to Marah, they could not drink of the waters of Marah, for they were bitter. Therefore the name of it was called Marah.
וילנו העם על־משה לאמר מה־נשתה׃	כד	24	And the people murmured against Moses, saying: 'What shall we drink?'
ויצעק אל־יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל־המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו׃	כה	25	And he cried unto Yehovah; and Yehovah showed him a tree, and he cast it into the waters, and the waters were made sweet. There He made for them a statute and an ordinance, and there He proved them;
ויאמר אם־שמוע תשמע לקול ׀ יהוה אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל־חקיו כל־המחלה אשר־שמתי במצרים לא־אשים עליך כי אני יהוה רפאך׃ ס	כו	26	and He said: 'If thou wilt diligently hearken to the voice of Yehovah thy God, and wilt do that which is right in His eyes, and wilt give ear to His commandments, and keep all His statutes, I will put none of the diseases upon thee, which I have put upon the Egyptians; for I am Yehovah that healeth thee.' {S}
ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו־שם על־המים׃	כז	27	And they came to Elim, where were twelve springs of water, and seventy palm-trees; and they encamped there by the waters.

Chapter 16

ויסעו מאילם ויבאו כל־עדת בני־ישראל אל־מדבר־סין אשר בין־אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים׃	א	1	And they took their journey from Elim, and all the congregation of the children of Israel came unto the wilderness of Sin, which is between Elim and Sinai, on the fifteenth day of the second month after their departing out of the land of Egypt.
וַיִּלּ֜וֹנוּ וילינו כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל עַל־מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֖ן בַּמִּדְבָּֽר׃	ב	2	And the whole congregation of the children of Israel murmured against Moses and against Aaron in the wilderness;
ויאמרו אלהם בני ישראל מי־יתן מותנו ביד־יהוה בארץ מצרים בשבתנו על־סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי־הוצאתם אתנו אל־המדבר הזה להמית את־כל־הקהל הזה ברעב׃ ס	ג	3	and the children of Israel said unto them: 'Would that we had died by the hand of Yehovah in the land of Egypt, when we sat by the flesh-pots, when we did eat bread to the full; for ye have brought us forth into this wilderness, to kill this whole assembly with hunger.' {S}
ויאמר יהוה אל־משה הנני ממטיר לכם לחם מן־השמים ויצא העם ולקטו דבר־יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם־לא׃	ד	4	Then said Yehovah unto Moses: 'Behold, I will cause to rain bread from heaven for you; and the people shall go out and gather a day's portion every day, that I may prove them, whether they will walk in My Torah, or not.
והיה ביום הששי והכינו את אשר־יביאו והיה משנה על אשר־ילקטו יום ׀ יום׃ ס	ה	5	And it shall come to pass on the sixth day that they shall prepare that which they bring in, and it shall be twice as much as they gather daily.'
ויאמר משה ואהרן אל־כל־בני ישראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים׃	ו	6	And Moses and Aaron said unto all the children of Israel: 'At even, then ye shall know that Yehovah hath brought you out from the land of Egypt;
ובקר וראיתם את־כבוד יהוה בשמעו את־תלנתיכם על־יהוה ונחנו מה כי תלינו תלונו עלינו׃	ז	7	and in the morning, then ye shall see the glory of Yehovah; for that He hath heard your murmurings against Yehovah; and what are we, that ye murmur against us?'
ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את־תלנתיכם אשר־אתם מלינם עליו ונחנו מה לא־עלינו תלנתיכם כי על־יהוה׃	ח	8	And Moses said: 'This shall be, when Yehovah shall give you in the evening flesh to eat, and in the morning bread to the full; for that Yehovah heareth your murmurings which ye murmur against Him; and what are we? your murmurings are not against us, but against Yehovah.'
ויאמר משה אל־אהרן אמר אל־כל־עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם׃	ט	9	And Moses said unto Aaron: 'Say unto all the congregation of the children of Israel: Come near before Yehovah; for He hath heard your murmurings.'
ויהי כדבר אהרן אל־כל־עדת בני־ישראל ויפנו אל־המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן׃ פ	י	10	And it came to pass, as Aaron spoke unto the whole congregation of the children of Israel, that they looked toward the wilderness, and, behold, the glory of Yehovah appeared in the cloud. {P}
וידבר יהוה אל־משה לאמר׃	יא	11	And Yehovah spoke unto Moses, saying:
שמעתי את־תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו־לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם׃	יב	12	'I have heard the murmurings of the children of Israel. Speak unto them, saying: At dusk ye shall eat flesh, and in the morning ye shall be filled with bread; and ye shall know that I am Yehovah your God.'
ויהי בערב ותעל השלו ותכס את־המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה׃	יג	13	And it came to pass at even, that the quails came up, and covered the camp; and in the morning there was a layer of dew round about the camp.
ותעל שכבת הטל והנה על־פני המדבר דק מחספס דק ככפר על־הארץ׃	יד	14	And when the layer of dew was gone up, behold upon the face of the wilderness a fine, scale-like thing, fine as the hoar-frost on the ground.
ויראו בני־ישראל ויאמרו איש אל־אחיו מן הוא כי לא ידעו מה־הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה׃	יה	15	And when the children of Israel saw it, they said one to another: 'What is it?'--for they knew not what it was. And Moses said unto them: 'It is the bread which Yehovah hath given you to eat.
זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו׃	יו	16	This is the thing which Yehovah hath commanded: Gather ye of it every man according to his eating; an omer a head, according to the number of your persons, shall ye take it, every man for them that are in his tent.'
ויעשו־כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט׃	יז	17	And the children of Israel did so, and gathered some more, some less.
וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי־אכלו לקטו׃	יח	18	And when they did mete it with an omer, he that gathered much had nothing over, and he that gathered little had no lack; they gathered every man according to his eating.
ויאמר משה אלהם איש אל־יותר ממנו עד־בקר׃	יט	19	And Moses said unto them: 'Let no man leave of it till the morning.'
ולא־שמעו אל־משה ויותרו אנשים ממנו עד־בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה׃	כ	20	Notwithstanding they hearkened not unto Moses; but some of them left of it until the morning, and it bred worms, and rotted; and Moses was wroth with them.
וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס׃	כא	21	And they gathered it morning by morning, every man according to his eating; and as the sun waxed hot, it melted.
ויהי ׀ ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל־נשיאי העדה ויגידו למשה׃	כב	22	And it came to pass that on the sixth day they gathered twice as much bread, two omers for each one; and all the rulers of the congregation came and told Moses.
ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת־קדש ליהוה מחר את אשר־תאפו אפו ואת אשר־תבשלו בשלו ואת כל־העדף הניחו לכם למשמרת עד־הבקר׃	כג	23	And he said unto them: 'This is that which Yehovah hath spoken: To-morrow is a solemn rest, a holy sabbath unto Yehovah. Bake that which ye will bake, and seethe that which ye will seethe; and all that remaineth over lay up for you to be kept until the morning.'
ויניחו אתו עד־הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא־היתה בו׃	כד	24	And they laid it up till the morning, as Moses bade; and it did not rot, neither was there any worm therein.
ויאמר משה אכלהו היום כי־שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה׃	כה	25	And Moses said: 'Eat that to-day; for to-day is a sabbath unto Yehovah; to-day ye shall not find it in the field.
ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה־בו׃	כו	26	Six days ye shall gather it; but on the seventh day is the sabbath, in it there shall be none.'
ויהי ביום השביעי יצאו מן־העם ללקט ולא מצאו׃ ס	כז	27	And it came to pass on the seventh day, that there went out some of the people to gather, and they found none. {S}
ויאמר יהוה אל־משה עד־אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי׃	כח	28	And Yehovah said unto Moses: 'How long refuse ye to keep My commandments and My Torahs?
ראו כי־יהוה נתן לכם השבת על־כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו ׀ איש תחתיו אל־יצא איש ממקמו ביום השביעי׃	כט	29	See that Yehovah hath given you the sabbath; therefore He giveth you on the sixth day the bread of two days; abide ye every man in his place, let no man go out of his place on the seventh day.'
וישבתו העם ביום השבעי׃	ל	30	So the people rested on the seventh day.
ויקראו בית־ישראל את־שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש׃	לא	31	And the house of Israel called the name thereof Manna; and it was like coriander seed, white; and the taste of it was like wafers made with honey.
ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען ׀ יראו את־הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים׃	לב	32	And Moses said: 'This is the thing which Yehovah hath commanded: Let an omerful of it be kept throughout your generations; that they may see the bread wherewith I fed you in the wilderness, when I brought you forth from the land of Egypt.'
ויאמר משה אל־אהרן קח צנצנת אחת ותן־שמה מלא־העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם׃	לג	33	And Moses said unto Aaron: 'Take a jar, and put an omerful of manna therein, and lay it up before Yehovah, to be kept throughout your generations.'
כאשר צוה יהוה אל־משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת׃	לד	34	As Yehovah commanded Moses, so Aaron laid it up before the Testimony, to be kept.
ובני ישראל אכלו את־המן ארבעים שנה עד־באם אל־ארץ נושבת את־המן אכלו עד־באם אל־קצה ארץ כנען׃	לה	35	And the children of Israel did eat the manna forty years, until they came to a land inhabited; they did eat the manna, until they came unto the borders of the land of Canaan.
והעמר עשרית האיפה הוא׃ פ	לו	36	Now an omer is the tenth part of an ephah. {P}

Chapter 17

ויסעו כל־עדת בני־ישראל ממדבר־סין למסעיהם על־פי יהוה ויחנו ברפידים ואין מים לשתת העם׃	א	1	And all the congregation of the children of Israel journeyed from the wilderness of Sin, by their stages, according to the commandment of Yehovah, and encamped in Rephidim; and there was no water for the people to drink.
וירב העם עם־משה ויאמרו תנו־לנו מים ונשתה ויאמר להם משה מה־תריבון עמדי מה־תנסון את־יהוה׃	ב	2	Wherefore the people strove with Moses, and said: 'Give us water that we may drink.' And Moses said unto them: 'Why strive ye with me? wherefore do ye try Yehovah?'
ויצמא שם העם למים וילן העם על־משה ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת־בני ואת־מקני בצמא׃	ג	3	And the people thirsted there for water; and the people murmured against Moses, and said: 'Wherefore hast thou brought us up out of Egypt, to kill us and our children and our cattle with thirst?'
ויצעק משה אל־יהוה לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלני׃	ד	4	And Moses cried unto Yehovah, saying: 'What shall I do unto this people? they are almost ready to stone me.'
ויאמר יהוה אל־משה עבר לפני העם וקח אתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את־היאר קח בידך והלכת׃	ה	5	And Yehovah said unto Moses: 'Pass on before the people, and take with thee of the elders of Israel; and thy rod, wherewith thou smotest the river, take in thy hand, and go.
הנני עמד לפניך שם ׀ על־הצור בחרב והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ויעש כן משה לעיני זקני ישראל׃	ו	6	Behold, I will stand before thee there upon the rock in Horeb; and thou shalt smite the rock, and there shall come water out of it, that the people may drink.' And Moses did so in the sight of the elders of Israel.
ויקרא שם המקום מסה ומריבה על־ריב ׀ בני ישראל ועל נסתם את־יהוה לאמר היש יהוה בקרבנו אם־אין׃ פ	ז	7	And the name of the place was called Massah, and Meribah, because of the striving of the children of Israel, and because they tried Yehovah, saying: 'Is Yehovah among us, or not?' {P}
ויבא עמלק וילחם עם־ישראל ברפידם׃	ח	8	Then came Amalek, and fought with Israel in Rephidim.
ויאמר משה אל־יהושע בחר־לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על־ראש הגבעה ומטה האלהים בידי׃	ט	9	And Moses said unto Joshua: 'Choose us out men, and go out, fight with Amalek; tomorrow I will stand on the top of the hill with the rod of God in my hand.'
ויעש יהושע כאשר אמר־לו משה להלחם בעמלק ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה׃	י	10	So Joshua did as Moses had said to him, and fought with Amalek; and Moses, Aaron, and Hur went up to the top of the hill.
והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק׃	יא	11	And it came to pass, when Moses held up his hand, that Israel prevailed; and when he let down his hand, Amalek prevailed.
וידי משה כבדים ויקחו־אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד־בא השמש׃	יב	12	But Moses' hands were heavy; and they took a stone, and put it under him, and he sat thereon; and Aaron and Hur stayed up his hands, the one on the one side, and the other on the other side; and his hands were steady until the going down of the sun.
ויחלש יהושע את־עמלק ואת־עמו לפי־חרב׃ פ	יג	13	And Joshua discomfited Amalek and his people with the edge of the sword. {P}
ויאמר יהוה אל־משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי־מחה אמחה את־זכר עמלק מתחת השמים׃	יד	14	And Yehovah said unto Moses: 'Write this for a memorial in the book, and rehearse it in the ears of Joshua: for I will utterly blot out the remembrance of Amalek from under heaven.'
ויבן משה מזבח ויקרא שמו יהוה ׀ נסי׃	יה	15	And Moses built an altar, and called the name of it Adonai-nissi.
ויאמר כי־יד על־כס יה מלחמה ליהוה בעמלק מדר דר׃ פ	יו	16	And he said: 'The hand upon the throne of Yehovah: Yehovah will have war with Amalek from generation to generation.' {P}

Chapter 18

וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל־אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי־הוציא יהוה את־ישראל ממצרים׃	א	1	Now Jethro, the priest of Midian, Moses' father-in-law, heard of all that God had done for Moses, and for Israel His people, how that Yehovah had brought Israel out of Egypt.
ויקח יתרו חתן משה את־צפרה אשת משה אחר שלוחיה׃	ב	2	And Jethro, Moses' father-in-law, took Zipporah, Moses' wife, after he had sent her away,
ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה׃	ג	3	and her two sons; of whom the name of the one was Gershom; for he said: 'I have been a stranger in a strange land';
ושם האחד אליעזר כי־אלהי אבי בעזרי ויצלני מחרב פרעה׃	ד	4	and the name of the other was Eliezer: 'for the God of my father was my help, and delivered me from the sword of Pharaoh.'
ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל־משה אל־המדבר אשר־הוא חנה שם הר האלהים׃	ה	5	And Jethro, Moses' father-in-law, came with his sons and his wife unto Moses into the wilderness where he was encamped, at the mount of God;
ויאמר אל־משה אני חתנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה׃	ו	6	and he said unto Moses: 'I thy father-in-law Jethro am coming unto thee, and thy wife, and her two sons with her.'
ויצא משה לקראת חתנו וישתחו וישק־לו וישאלו איש־לרעהו לשלום ויבאו האהלה׃	ז	7	And Moses went out to meet his father-in-law, and bowed down and kissed him; and they asked each other of their welfare; and they came into the tent.
ויספר משה לחתנו את כל־אשר עשה יהוה לפרעה ולמצרים על אודת ישראל את כל־התלאה אשר מצאתם בדרך ויצלם יהוה׃	ח	8	And Moses told his father-in-law all that Yehovah had done unto Pharaoh and to the Egyptians for Israel's sake, all the travail that had come upon them by the way, and how Yehovah delivered them.
ויחד יתרו על כל־הטובה אשר־עשה יהוה לישראל אשר הצילו מיד מצרים׃	ט	9	And Jethro rejoiced for all the goodness which Yehovah had done to Israel, in that He had delivered them out of the hand of the Egyptians.
ויאמר יתרו ברוך יהוה אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את־העם מתחת יד־מצרים׃	י	10	And Jethro said: 'Blessed be Yehovah, who hath delivered you out of the hand of the Egyptians, and out of the hand of Pharaoh; who hath delivered the people from under the hand of the Egyptians.
עתה ידעתי כי־גדול יהוה מכל־האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם׃	יא	11	Now I know that Yehovah is greater than all gods; yea, for that they dealt proudly against them.'
ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים לאלהים ויבא אהרן וכל ׀ זקני ישראל לאכל־לחם עם־חתן משה לפני האלהים׃	יב	12	And Jethro, Moses' father-in-law, took a burnt-offering and sacrifices for God; and Aaron came, and all the elders of Israel, to eat bread with Moses' father-in-law before God.
ויהי ממחרת וישב משה לשפט את־העם ויעמד העם על־משה מן־הבקר עד־הערב׃	יג	13	And it came to pass on the morrow, that Moses sat to judge the people; and the people stood about Moses from the morning unto the evening.
וירא חתן משה את כל־אשר־הוא עשה לעם ויאמר מה־הדבר הזה אשר אתה עשה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל־העם נצב עליך מן־בקר עד־ערב׃	יד	14	And when Moses' father-in-law saw all that he did to the people, he said: 'What is this thing that thou doest to the people? why sittest thou thyself alone, and all the people stand about thee from morning unto even?'
ויאמר משה לחתנו כי־יבא אלי העם לדרש אלהים׃	יה	15	And Moses said unto his father-in-law: 'Because the people come unto me to inquire of God;
כי־יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את־חקי האלהים ואת־תורתיו׃	יו	16	when they have a matter, it cometh unto me; and I judge between a man and his neighbour, and I make them know the statutes of God, and His Torahs.'
ויאמר חתן משה אליו לא־טוב הדבר אשר אתה עשה׃	יז	17	And Moses' father-in-law said unto him: 'The thing that thou doest is not good.
נבל תבל גם־אתה גם־העם הזה אשר עמך כי־כבד ממך הדבר לא־תוכל עשהו לבדך׃	יח	18	Thou wilt surely wear away, both thou, and this people that is with thee; for the thing is too heavy for thee; thou art not able to perform it thyself alone.
עתה שמע בקלי איעצך ויהי אלהים עמך היה אתה לעם מול האלהים והבאת אתה את־הדברים אל־האלהים׃	יט	19	Hearken now unto my voice, I will give thee counsel, and God be with thee: be thou for the people before God, and bring thou the causes unto God.
והזהרתה אתהם את־החקים ואת־התורת והודעת להם את־הדרך ילכו בה ואת־המעשה אשר יעשון׃	כ	20	And thou shalt teach them the statutes and the Torahs, and shalt show them the way wherein they must walk, and the work that they must do.
ואתה תחזה מכל־העם אנשי־חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת׃	כא	21	Moreover thou shalt provide out of all the people able men, such as fear God, men of truth, hating unjust gain; and place such over them, to be rulers of thousands, rulers of hundreds, rulers of fifties, and rulers of tens.
ושפטו את־העם בכל־עת והיה כל־הדבר הגדל יביאו אליך וכל־הדבר הקטן ישפטו־הם והקל מעליך ונשאו אתך׃	כב	22	And let them judge the people at all seasons; and it shall be, that every great matter they shall bring unto thee, but every small matter they shall judge themselves; so shall they make it easier for thee and bear the burden with thee.
אם את־הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמד וגם כל־העם הזה על־מקמו יבא בשלום׃	כג	23	If thou shalt do this thing, and God command thee so, then thou shalt be able to endure, and all this people also shall go to their place in peace.'
וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר׃	כד	24	So Moses hearkened to the voice of his father-in-law, and did all that he had said.
ויבחר משה אנשי־חיל מכל־ישראל ויתן אתם ראשים על־העם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת׃	כה	25	And Moses chose able men out of all Israel, and made them heads over the people, rulers of thousands, rulers of hundreds, rulers of fifties, and rulers of tens.
ושפטו את־העם בכל־עת את־הדבר הקשה יביאון אל־משה וכל־הדבר הקטן ישפוטו הם׃	כו	26	And they judged the people at all seasons: the hard causes they brought unto Moses, but every small matter they judged themselves.
וישלח משה את־חתנו וילך לו אל־ארצו׃ פ	כז	27	And Moses let his father-in-law depart; and he went his way into his own land. {P}

Chapter 19

בחדש השלישי לצאת בני־ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני׃	א	1	In the third month after the children of Israel were gone forth out of the land of Egypt, the same day came they into the wilderness of Sinai.
ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן־שם ישראל נגד ההר׃	ב	2	And when they were departed from Rephidim, and were come to the wilderness of Sinai, they encamped in the wilderness; and there Israel encamped before the mount.
ומשה עלה אל־האלהים ויקרא אליו יהוה מן־ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל׃	ג	3	And Moses went up unto God, and Yehovah called unto him out of the mountain, saying: 'Thus shalt thou say to the house of Jacob, and tell the children of Israel:
אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על־כנפי נשרים ואבא אתכם אלי׃	ד	4	Ye have seen what I did unto the Egyptians, and how I bore you on eagles' wings, and brought you unto Myself.
ועתה אם־שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את־בריתי והייתם לי סגלה מכל־העמים כי־לי כל־הארץ׃	ה	5	Now therefore, if ye will hearken unto My voice indeed, and keep My covenant, then ye shall be Mine own treasure from among all peoples; for all the earth is Mine;
ואתם תהיו־לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל־בני ישראל׃	ו	6	and ye shall be unto Me a kingdom of priests, and a holy nation. These are the words which thou shalt speak unto the children of Israel.'
ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל־הדברים האלה אשר צוהו יהוה׃	ז	7	And Moses came and called for the elders of the people, and set before them all these words which Yehovah commanded him.
ויענו כל־העם יחדו ויאמרו כל אשר־דבר יהוה נעשה וישב משה את־דברי העם אל־יהוה׃	ח	8	And all the people answered together, and said: 'All that Yehovah hath spoken we will do.' And Moses reported the words of the people unto Yehovah.
ויאמר יהוה אל־משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם־בך יאמינו לעולם ויגד משה את־דברי העם אל־יהוה׃	ט	9	And Yehovah said unto Moses: 'Lo, I come unto thee in a thick cloud, that the people may hear when I speak with thee, and may also believe thee for ever.' And Moses told the words of the people unto Yehovah.
ויאמר יהוה אל־משה לך אל־העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם׃	י	10	And Yehovah said unto Moses: 'Go unto the people, and sanctify them to-day and to-morrow, and let them wash their garments,
והיו נכנים ליום השלישי כי ׀ ביום השלישי ירד יהוה לעיני כל־העם על־הר סיני׃	יא	11	and be ready against the third day; for the third day Yehovah will come down in the sight of all the people upon mount Sinai.
והגבלת את־העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו כל־הנגע בהר מות יומת׃	יב	12	And thou shalt set bounds unto the people round about, saying: Take heed to yourselves, that ye go not up into the mount, or touch the border of it; whosoever toucheth the mount shall be surely put to death;
לא־תגע בו יד כי־סקול יסקל או־ירה יירה אם־בהמה אם־איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר׃	יג	13	no hand shall touch him, but he shall surely be stoned, or shot through; whether it be beast or man, it shall not live; when the ram's horn soundeth long, they shall come up to the mount.'
וירד משה מן־ההר אל־העם ויקדש את־העם ויכבסו שמלתם׃	יד	14	And Moses went down from the mount unto the people, and sanctified the people; and they washed their garments.
ויאמר אל־העם היו נכנים לשלשת ימים אל־תגשו אל־אשה׃	יה	15	And he said unto the people: 'Be ready against the third day; come not near a woman.'
ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים וענן כבד על־ההר וקל שפר חזק מאד ויחרד כל־העם אשר במחנה׃	יו	16	And it came to pass on the third day, when it was morning, that there were thunders and lightnings and a thick cloud upon the mount, and the voice of a horn exceeding loud; and all the people that were in the camp trembled.
ויוצא משה את־העם לקראת האלהים מן־המחנה ויתיצבו בתחתית ההר׃	יז	17	And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the nether part of the mount.
והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהוה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל־ההר מאד׃	יח	18	Now mount Sinai was altogether on smoke, because Yehovah descended upon it in fire; and the smoke thereof ascended as the smoke of a furnace, and the whole mount quaked greatly.
ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול׃	יט	19	And when the voice of the horn waxed louder and louder, Moses spoke, and God answered him by a voice.
וירד יהוה על־הר סיני אל־ראש ההר ויקרא יהוה למשה אל־ראש ההר ויעל משה׃	כ	20	And Yehovah came down upon mount Sinai, to the top of the mount; and Yehovah called Moses to the top of the mount; and Moses went up.
ויאמר יהוה אל־משה רד העד בעם פן־יהרסו אל־יהוה לראות ונפל ממנו רב׃	כא	21	And Yehovah said unto Moses: 'Go down, charge the people, lest they break through unto Yehovah to gaze, and many of them perish.
וגם הכהנים הנגשים אל־יהוה יתקדשו פן־יפרץ בהם יהוה׃	כב	22	And let the priests also, that come near to Yehovah, sanctify themselves, lest Yehovah break forth upon them.'
ויאמר משה אל־יהוה לא־יוכל העם לעלת אל־הר סיני כי־אתה העדתה בנו לאמר הגבל את־ההר וקדשתו׃	כג	23	And Moses said unto Yehovah: 'The people cannot come up to mount Sinai; for thou didst charge us, saying: Set bounds about the mount, and sanctify it.'
ויאמר אליו יהוה לך־רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל־יהרסו לעלת אל־יהוה פן־יפרץ־בם׃	כד	24	And Yehovah said unto him: 'Go, get thee down, and thou shalt come up, thou, and Aaron with thee; but let not the priests and the people break through to come up unto Yehovah, lest He break forth upon them.'
וירד משה אל־העם ויאמר אלהם׃ ס	כה	25	So Moses went down unto the people, and told them. {S}

Chapter 20

וידבר אלהים את כל־הדברים האלה לאמר׃ ס	א	1	And God spoke all these words, saying: {S}
אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים׃	ב	2	I am Yehovah thy God, who brought thee out of the land of Egypt, out of the house of bondage.
לא יהיה־לך אלהים אחרים על־פני לא תעשה־לך פסל ׀ וכל־תמונה אשר בשמים ׀ ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים ׀ מתחת לארץ לא־תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יהוה אלהיך אל קנא פקד עון אבת על־בנים על־שלשים ועל־רבעים לשנאי׃	ג	3	Thou shalt have no other gods before Me. Thou shalt not make unto thee a graven image, nor any manner of likeness, of any thing that is in heaven above, or that is in the earth beneath, or that is in the water under the earth; thou shalt not bow down unto them, nor serve them; for I Yehovah thy God am a jealous God, visiting the iniquity of the fathers upon the children unto the third and fourth generation of them that hate Me;
ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי׃ ס	ד	4	and showing mercy unto the thousandth generation of them that love Me and keep My commandments. {S}
לא תשא את־שם־יהוה אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר־ישא את־שמו לשוא׃ פ	ה	5	Thou shalt not lift up the Name of Yehovah thy God as to declare Him worthless; for Yehovah will not hold him guiltless who takes His Name falsely. {P}
זכור את־יום השבת לקדשו ששת ימים תעבד ועשית כל־מלאכתך ויום השביעי שבת ׀ ליהוה אלהיך לא־תעשה כל־מלאכה אתה ׀ ובנך־ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך כי ששת־ימים עשה יהוה את־השמים ואת־הארץ את־הים ואת־כל־אשר־בם וינח ביום השביעי על־כן ברך יהוה את־יום השבת ויקדשהו׃ ס	ו	6	Remember the sabbath day, to keep it holy. Six days shalt thou labour, and do all thy work; but the seventh day is a sabbath unto Yehovah thy God, in it thou shalt not do any manner of work, thou, nor thy son, nor thy daughter, nor thy man-servant, nor thy maid-servant, nor thy cattle, nor thy stranger that is within thy gates; for in six days Yehovah made heaven and earth, the sea, and all that in them is, and rested on the seventh day; wherefore Yehovah blessed the sabbath day, and hallowed it. {S}
כבד את־אביך ואת־אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר־יהוה אלהיך נתן לך׃ ס	ז	7	Honour thy father and thy mother, that thy days may be long upon the land which Yehovah thy God giveth thee. {S}
לא תרצח׃ ס	ח	8	Thou shalt not murder. {S}
לא תנאף׃ ס	ט	9	Thou shalt not commit adultery. {S}
לא תגנב׃ ס	י	10	Thou shalt not steal. {S}
לא־תענה ברעך עד שקר׃ ס	יא	11	Thou shalt not bear false witness against thy neighbour. {S}
לא תחמד בית רעך לא־תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך׃ פ	יב	12	Thou shalt not covet thy neighbour's house; {S} thou shalt not covet thy neighbour's wife, nor his man-servant, nor his maid-servant, nor his ox, nor his ass, nor any thing that is thy neighbour's. {P}
וכל־העם ראים את־הקולת ואת־הלפידם ואת קול השפר ואת־ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק׃	יג	13	And all the people perceived the thunderings, and the lightnings, and the voice of the horn, and the mountain smoking; and when the people saw it, they trembled, and stood afar off.
ויאמרו אל־משה דבר־אתה עמנו ונשמעה ואל־ידבר עמנו אלהים פן־נמות׃	יד	14	And they said unto Moses: 'Speak thou with us, and we will hear; but let not God speak with us, lest we die.'
ויאמר משה אל־העם אל־תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על־פניכם לבלתי תחטאו׃	יה	15	And Moses said unto the people: 'Fear not; for God is come to prove you, and that His fear may be before you, that ye sin not.'
ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל־הערפל אשר־שם האלהים׃ פ	יו	16	And the people stood afar off; but Moses drew near unto the thick darkness where God was. {S}
ויאמר יהוה אל־משה כה תאמר אל־בני ישראל אתם ראיתם כי מן־השמים דברתי עמכם׃	יז	17	And Yehovah said unto Moses: Thus thou shalt say unto the children of Israel: Ye yourselves have seen that I have talked with you from heaven.
לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם׃	יח	18	Ye shall not make with Me--gods of silver, or gods of gold, ye shall not make unto you.
מזבח אדמה תעשה־לי וזבחת עליו את־עלתיך ואת־שלמיך את־צאנך ואת־בקרך בכל־המקום אשר אזכיר את־שמי אבוא אליך וברכתיך׃	יט	19	An altar of earth thou shalt make unto Me, and shalt sacrifice thereon thy burnt-offerings, and thy peace-offerings, thy sheep, and thine oxen; in every place where I cause My name to be mentioned I will come unto thee and bless thee.
ואם־מזבח אבנים תעשה־לי לא־תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה׃	כ	20	And if thou make Me an altar of stone, thou shalt not build it of hewn stones; for if thou lift up thy tool upon it, thou hast profaned it.
ולא־תעלה במעלת על־מזבחי אשר לא־תגלה ערותך עליו׃ פ	כא	21	Neither shalt thou go up by steps unto Mine altar, that thy nakedness be not uncovered thereon. {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

NOTE: VERSE ADJUSTMENTS FOR EXODUS 20
For More Information, See Our Page: Exodus 20 In The Leningrad Codex

HEBREW TEXT
The Hebrew Text For Exodus 20 Has Been Corrected To Correspond To The Actual Facsimile Text Of The Leningrad Codex, Matching The Verse Ending SOF-PASUQ Symbol
(LOOKS LIKE A HEAVY COLON [ : ]) At The End Of A Verse.

ENGLISH TEXT
The (JPS 1917) English Text Verses Have Also Been Adjusted To Correspond To The Verse Order Of The Actual Facsimile Hebrew Text Of The Leningrad Codex for Exodus 20.

Chapter 21

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם׃	א	1	Now these are the ordinances which thou shalt set before them.
כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם׃	ב	2	If thou buy a Hebrew servant, six years he shall serve; and in the seventh he shall go out free for nothing.
אם־בגפו יבא בגפו יצא אם־בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו׃	ג	3	If he come in by himself, he shall go out by himself; if he be married, then his wife shall go out with him.
אם־אדניו יתן־לו אשה וילדה־לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדניה והוא יצא בגפו׃	ד	4	If his master give him a wife, and she bear him sons or daughters; the wife and her children shall be her master's, and he shall go out by himself.
ואם־אמר יאמר העבד אהבתי את־אדני את־אשתי ואת־בני לא אצא חפשי׃	ה	5	But if the servant shall plainly say: I love my master, my wife, and my children; I will not go out free;
והגישו אדניו אל־האלהים והגישו אל־הדלת או אל־המזוזה ורצע אדניו את־אזנו במרצע ועבדו לעלם׃ ס	ו	6	then his master shall bring him unto God, and shall bring him to the door, or unto the door-post; and his master shall bore his ear through with an awl; and he shall serve him for ever. {S}
וכי־ימכר איש את־בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים׃	ז	7	And if a man sell his daughter to be a maid-servant, she shall not go out as the men-servants do.
אם־רעה בעיני אדניה אשר־לו לא יעדה והפדה לעם נכרי לא־ימשל למכרה בבגדו־בה׃	ח	8	If she please not her master, who hath espoused her to himself, then shall he let her be redeemed; to sell her unto a foreign people he shall have no power, seeing he hath dealt deceitfully with her.
ואם־לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה־לה׃	ט	9	And if he espouse her unto his son, he shall deal with her after the manner of daughters.
אם־אחרת יקח־לו שארה כסותה וענתה לא יגרע׃	י	10	If he take him another wife, her food, her raiment, and her conjugal rights, shall he not diminish.
ואם־שלש־אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף׃ ס	יא	11	And if he do not these three unto her, then shall she go out for nothing, without money. {S}
מכה איש ומת מות יומת׃	יב	12	He that smiteth a man, so that he dieth, shall surely be put to death.
ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה׃ ס	יג	13	And if a man lie not in wait, but God cause it to come to hand; then I will appoint thee a place whither he may flee. {S}
וכי־יזד איש על־רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות׃ ס	יד	14	And if a man come presumptuously upon his neighbour, to slay him with guile; thou shalt take him from Mine altar, that he may die. {S}
ומכה אביו ואמו מות יומת׃	יה	15	And he that smiteth his father, or his mother, shall be surely put to death. {S}
וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת׃ ס	יו	16	And he that stealeth a man, and selleth him, or if he be found in his hand, he shall surely be put to death. {S}
ומקלל אביו ואמו מות יומת׃ ס	יז	17	And he that curseth his father or his mother, shall surely be put to death. {S}
וכי־יריבן אנשים והכה־איש את־רעהו באבן או באגרף ולא ימות ונפל למשכב׃	יח	18	And if men contend, and one smite the other with a stone, or with his fist, and he die not, but keep his bed;
אם־יקום והתהלך בחוץ על־משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן ורפא ירפא׃ ס	יט	19	if he rise again, and walk abroad upon his staff, then shall he that smote him be quit; only he shall pay for the loss of his time, and shall cause him to be thoroughly healed. {S}
וכי־יכה איש את־עבדו או את־אמתו בשבט ומת תחת ידו נקם ינקם׃	כ	20	And if a man smite his bondman, or his bondwoman, with a rod, and he die under his hand, he shall surely be punished.
אך אם־יום או יומים יעמד לא יקם כי כספו הוא׃ ס	כא	21	Notwithstanding if he continue a day or two, he shall not be punished; for he is his money. {S}
וכי־ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפללים׃	כב	22	And if men strive together, and hurt a woman with child, so that her fruit depart, and yet no harm follow, he shall be surely fined, according as the woman's husband shall lay upon him; and he shall pay as the judges determine.
ואם־אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש׃	כג	23	But if any harm follow, then thou shalt give life for life,
עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל׃	כד	24	eye for eye, tooth for tooth, hand for hand, foot for foot,
כויה תחת כויה פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה׃ ס	כה	25	burning for burning, wound for wound, stripe for stripe. {S}
וכי־יכה איש את־עין עבדו או־את־עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו׃ ס	כו	26	And if a man smite the eye of his bondman, or the eye of his bondwoman, and destroy it, he shall let him go free for his eye's sake.
ואם־שן עבדו או־שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו׃ פ	כז	27	And if he smite out his bondman's tooth, or his bondwoman's tooth, he shall let him go free for his tooth's sake. {P}
וכי־יגח שור את־איש או את־אשה ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את־בשרו ובעל השור נקי׃	כח	28	And if an ox gore a man or a woman, that they die, the ox shall be surely stoned, and its flesh shall not be eaten; but the owner of the ox shall be quit.
ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה השור יסקל וגם־בעליו יומת׃	כט	29	But if the ox was wont to gore in time past, and warning hath been given to its owner, and he hath not kept it in, but it hath killed a man or a woman; the ox shall be stoned, and its owner also shall be put to death.
אם־כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו ככל אשר־יושת עליו׃	ל	30	If there be laid on him a ransom, then he shall give for the redemption of his life whatsoever is laid upon him.
או־בן יגח או־בת יגח כמשפט הזה יעשה לו׃	לא	31	Whether it have gored a son, or have gored a daughter, according to this judgment shall it be done unto him.
אם־עבד יגח השור או אמה כסף ׀ שלשים שקלים יתן לאדניו והשור יסקל׃ ס	לב	32	If the ox gore a bondman or a bondwoman, he shall give unto their master thirty shekels of silver, and the ox shall be stoned. {S}
וכי־יפתח איש בור או כי־יכרה איש בר ולא יכסנו ונפל־שמה שור או חמור׃	לג	33	And if a man shall open a pit, or if a man shall dig a pit and not cover it, and an ox or an ass fall therein,
בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה־לו׃ ס	לד	34	the owner of the pit shall make it good; he shall give money unto the owner of them, and the dead beast shall be his. {S}
וכי־יגף שור־איש את־שור רעהו ומת ומכרו את־השור החי וחצו את־כספו וגם את־המת יחצון׃	לה	35	And if one man's ox hurt another's, so that it dieth; then they shall sell the live ox, and divide the price of it; and the dead also they shall divide.
או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשם ולא ישמרנו בעליו שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה־לו׃ ס	לו	36	Or if it be known that the ox was wont to gore in time past, and its owner hath not kept it in; he shall surely pay ox for ox, and the dead beast shall be his own. {S}
כי יגנב־איש שור או־שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע־צאן תחת השה׃	לז	37	If a man steal an ox, or a sheep, and kill it, or sell it, he shall pay five oxen for an ox, and four sheep for a sheep.

Chapter 22

אם־במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים׃	א	1	If a thief be found breaking in, and be smitten so that he dieth, there shall be no bloodguiltiness for him.
אם־זרחה השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם־אין לו ונמכר בגנבתו׃	ב	2	If the sun be risen upon him, there shall be bloodguiltiness for him--he shall make restitution; if he have nothing, then he shall be sold for his theft.
אם־המצא תמצא בידו הגנבה משור עד־חמור עד־שה חיים שנים ישלם׃ ס	ג	3	If the theft be found in his hand alive, whether it be ox, or ass, or sheep, he shall pay double. {S}
אשר־כי יבער־איש שדה או־כרם ושלח את־בעירו בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם׃ ס	ד	4	If a man cause a field or vineyard to be eaten, and shall let his beast loose, and it feed in another man's field; of the best of his own field, and of the best of his own vineyard, shall he make restitution. {S}
כי־תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבער את־הבערה׃ ס	ה	5	If fire break out, and catch in thorns, so that the shocks of corn, or the standing corn, or the field are consumed; he that kindled the fire shall surely make restitution. {S}
כי־יתן איש אל־רעהו כסף או־כלים לשמר וגנב מבית האיש אם־ימצא הגנב ישלם שנים׃	ו	6	If a man deliver unto his neighbour money or stuff to keep, and it be stolen out of the man's house; if the thief be found, he shall pay double.
אם־לא ימצא הגנב ונקרב בעל־הבית אל־האלהים אם־לא שלח ידו במלאכת רעהו׃	ז	7	If the thief be not found, then the master of the house shall come near unto God, to see whether he have not put his hand unto his neighbour's goods.
על־כל־דבר־פשע על־שור על־חמור על־שה על־שלמה על־כל־אבדה אשר יאמר כי־הוא זה עד האלהים יבא דבר־שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו׃ ס	ח	8	For every matter of trespass, whether it be for ox, for ass, for sheep, for raiment, or for any manner of lost thing, whereof one saith: 'This is it,' the cause of both parties shall come before God; he whom God shall condemn shall pay double unto his neighbour. {S}
כי־יתן איש אל־רעהו חמור או־שור או־שה וכל־בהמה לשמר ומת או־נשבר או־נשבה אין ראה׃	ט	9	If a man deliver unto his neighbour an ass, or an ox, or a sheep, or any beast, to keep, and it die, or be hurt, or driven away, no man seeing it;
שבעת יהוה תהיה בין שניהם אם־לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם׃	י	10	the oath of Yehovah shall be between them both, to see whether he have not put his hand unto his neighbour's goods; and the owner thereof shall accept it, and he shall not make restitution.
ואם־גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו׃	יא	11	But if it be stolen from him, he shall make restitution unto the owner thereof.
אם־טרף יטרף יבאהו עד הטרפה לא ישלם׃ פ	יב	12	If it be torn in pieces, let him bring it for witness; he shall not make good that which was torn. {P}
וכי־ישאל איש מעם רעהו ונשבר או־מת בעליו אין־עמו שלם ישלם׃	יג	13	And if a man borrow aught of his neighbour, and it be hurt, or die, the owner thereof not being with it, he shall surely make restitution.
אם־בעליו עמו לא ישלם אם־שכיר הוא בא בשכרו׃ ס	יד	14	If the owner thereof be with it, he shall not make it good; if it be a hireling, he loseth his hire. {S}
וכי־יפתה איש בתולה אשר לא־ארשה ושכב עמה מהר ימהרנה לו לאשה׃	יה	15	And if a man entice a virgin that is not betrothed, and lie with her, he shall surely pay a dowry for her to be his wife.
אם־מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולת׃ ס	יו	16	If her father utterly refuse to give her unto him, he shall pay money according to the dowry of virgins. {S}
מכשפה לא תחיה׃ ס	יז	17	Thou shalt not suffer a sorceress to live.
כל־שכב עם־בהמה מות יומת׃ ס	יח	18	Whosoever lieth with a beast shall surely be put to death. {S}
זבח לאלהים יחרם בלתי ליהוה לבדו׃	יט	19	He that sacrificeth unto the gods, save unto Yehovah only, shall be utterly destroyed.
וגר לא־תונה ולא תלחצנו כי־גרים הייתם בארץ מצרים׃	כ	20	And a stranger shalt thou not wrong, neither shalt thou oppress him; for ye were strangers in the land of Egypt.
כל־אלמנה ויתום לא תענון׃	כא	21	Ye shall not afflict any widow, or fatherless child.
אם־ענה תענה אתו כי אם־צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו׃	כב	22	If thou afflict them in any wise--for if they cry at all unto Me, I will surely hear their cry--
וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים׃ פ	כג	23	My wrath shall wax hot, and I will kill you with the sword; and your wives shall be widows, and your children fatherless. {P}
אם־כסף ׀ תלוה את־עמי את־העני עמך לא־תהיה לו כנשה לא־תשימון עליו נשך׃	כד	24	If thou lend money to any of My people, even to the poor with thee, thou shalt not be to him as a creditor; neither shall ye lay upon him interest.
אם־חבל תחבל שלמת רעך עד־בא השמש תשיבנו לו׃	כה	25	If thou at all take thy neighbour's garment to pledge, thou shalt restore it unto him by that the sun goeth down;
כי הוא כסותו כסותה לבדה הוא שמלתו לערו במה ישכב והיה כי־יצעק אלי ושמעתי כי־חנון אני׃ ס	כו	26	for that is his only covering, it is his garment for his skin; wherein shall he sleep? and it shall come to pass, when he crieth unto Me, that I will hear; for I am gracious. {S}
אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר׃	כז	27	Thou shalt not revile God, nor curse a ruler of thy people.
מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן־לי׃	כח	28	Thou shalt not delay to offer of the fulness of thy harvest, and of the outflow of thy presses. The first-born of thy sons shalt thou give unto Me.
כן־תעשה לשרך לצאנך שבעת ימים יהיה עם־אמו ביום השמיני תתנו־לי׃	כט	29	Likewise shalt thou do with thine oxen, and with thy sheep; seven days it shall be with its dam; on the eighth day thou shalt give it Me.
ואנשי־קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו׃ ס	ל	30	And ye shall be holy men unto Me; therefore ye shall not eat any flesh that is torn of beasts in the field; ye shall cast it to the dogs. {S}

Chapter 23

לא תשא שמע שוא אל־תשת ידך עם־רשע להית עד חמס׃ ס	א	1	Thou shalt not utter a false report; put not thy hand with the wicked to be an unrighteous witness.
לא־תהיה אחרי־רבים לרעת ולא־תענה על־רב לנטת אחרי רבים להטת׃	ב	2	Thou shalt not follow a multitude to do evil; neither shalt thou bear witness in a cause to turn aside after a multitude to pervert justice;
ודל לא תהדר בריבו׃ ס	ג	3	neither shalt thou favour a poor man in his cause. {S}
כי תפגע שור איבך או חמרו תעה השב תשיבנו לו׃ ס	ד	4	If thou meet thine enemy's ox or his ass going astray, thou shalt surely bring it back to him again. {S}
כי־תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו׃ ס	ה	5	If thou see the ass of him that hateth thee lying under its burden, thou shalt forbear to pass by him; thou shalt surely release it with him. {S}
לא תטה משפט אבינך בריבו׃	ו	6	Thou shalt not wrest the judgment of thy poor in his cause.
מדבר־שקר תרחק ונקי וצדיק אל־תהרג כי לא־אצדיק רשע׃	ז	7	Keep thee far from a false matter; and the innocent and righteous slay thou not; for I will not justify the wicked.
ושחד לא תקח כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים׃	ח	8	And thou shalt take no gift; for a gift blindeth them that have sight, and perverteth the words of the righteous.
וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את־נפש הגר כי־גרים הייתם בארץ מצרים׃	ט	9	And a stranger shalt thou not oppress; for ye know the heart of a stranger, seeing ye were strangers in the land of Egypt.
ושש שנים תזרע את־ארצך ואספת את־תבואתה׃	י	10	And six years thou shalt sow thy land, and gather in the increase thereof;
והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן־תעשה לכרמך לזיתך׃	יא	11	but the seventh year thou shalt let it rest and lie fallow, that the poor of thy people may eat; and what they leave the beast of the field shall eat. In like manner thou shalt deal with thy vineyard, and with thy oliveyard.
ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן־אמתך והגר׃	יב	12	Six days thou shalt do thy work, but on the seventh day thou shalt rest; that thine ox and thine ass may have rest, and the son of thy handmaid, and the stranger, may be refreshed.
ובכל אשר־אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על־פיך׃	יג	13	And in all things that I have said unto you take ye heed; and make no mention of the name of other gods, neither let it be heard out of thy mouth.
שלש רגלים תחג לי בשנה׃	יד	14	Three times thou shalt keep a feast unto Me in the year.
את־חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב כי־בו יצאת ממצרים ולא־יראו פני ריקם׃	יה	15	The feast of unleavened bread shalt thou keep; seven days thou shalt eat unleavened bread, as I commanded thee, at the time appointed in the month Aviv--for in it thou camest out from Egypt; and none shall appear before Me empty;
וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסף בצאת השנה באספך את־מעשיך מן־השדה׃	יו	16	and the feast of harvest, the first-fruits of thy labours, which thou sowest in the field; and the feast of ingathering, at the end of the year, when thou gatherest in thy labours out of the field.
שלש פעמים בשנה יראה כל־זכורך אל־פני האדן ׀ יהוה׃	יז	17	Three times in the year all thy males shall appear before the Lord GOD [ha Adon Yehovah].
לא־תזבח על־חמץ דם־זבחי ולא־ילין חלב־חגי עד־בקר׃	יח	18	Thou shalt not offer the blood of My sacrifice with leavened bread; neither shall the fat of My feast remain all night until the morning.
ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא־תבשל גדי בחלב אמו׃ ס	יט	19	The choicest first-fruits of thy land thou shalt bring into the house of Yehovah thy God. Thou shalt not seethe a kid in its mother's milk. {P}
הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל־המקום אשר הכנתי׃	כ	20	Behold, I send an angel before thee, to keep thee by the way, and to bring thee into the place which I have prepared.
השמר מפניו ושמע בקלו אל־תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו׃	כא	21	Take heed of him, and hearken unto his voice; be not rebellious against him; for he will not pardon your transgression; for My name is in him.
כי אם־שמע תשמע בקלו ועשית כל אשר אדבר ואיבתי את־איביך וצרתי את־צרריך׃	כב	22	But if thou shalt indeed hearken unto his voice, and do all that I speak; then I will be an enemy unto thine enemies, and an adversary unto thine adversaries.
כי־ילך מלאכי לפניך והביאך אל־האמרי והחתי והפרזי והכנעני החוי והיבוסי והכחדתיו׃	כג	23	For Mine angel shall go before thee, and bring thee in unto the Amorite, and the Hittite, and the Perizzite, and the Canaanite, the Hivite, and the Jebusite; and I will cut them off.
לא־תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבתיהם׃	כד	24	Thou shalt not bow down to their gods, nor serve them, nor do after their doings; but thou shalt utterly overthrow them, and break in pieces their pillars.
ועבדתם את יהוה אלהיכם וברך את־לחמך ואת־מימיך והסרתי מחלה מקרבך׃	כה	25	And ye shall serve Yehovah your God, and He will bless thy bread, and thy water; and I will take sickness away from the midst of thee. {S}
לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את־מספר ימיך אמלא׃	כו	26	None shall miscarry, nor be barren, in thy land; the number of thy days I will fulfil.
את־אימתי אשלח לפניך והמתי את־כל־העם אשר תבא בהם ונתתי את־כל־איביך אליך ערף׃	כז	27	I will send My terror before thee, and will discomfit all the people to whom thou shalt come, and I will make all thine enemies turn their backs unto thee.
ושלחתי את־הצרעה לפניך וגרשה את־החוי את־הכנעני ואת־החתי מלפניך׃	כח	28	And I will send the hornet before thee, which shall drive out the Hivite, the Canaanite, and the Hittite, from before thee.
לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן־תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה׃	כט	29	I will not drive them out from before thee in one year, lest the land become desolate, and the beasts of the field multiply against thee.
מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את־הארץ׃	ל	30	By little and little I will drive them out from before thee, until thou be increased, and inherit the land.
ושתי את־גבלך מים־סוף ועד־ים פלשתים וממדבר עד־הנהר כי ׀ אתן בידכם את ישבי הארץ וגרשתמו מפניך׃	לא	31	And I will set thy border from the Red Sea even unto the sea of the Philistines, and from the wilderness unto the River; for I will deliver the inhabitants of the land into your hand; and thou shalt drive them out before thee.
לא־תכרת להם ולאלהיהם ברית׃	לב	32	Thou shalt make no covenant with them, nor with their gods.
לא ישבו בארצך פן־יחטיאו אתך לי כי תעבד את־אלהיהם כי־יהיה לך למוקש׃ פ	לג	33	They shall not dwell in thy land--lest they make thee sin against Me, for thou wilt serve their gods--for they will be a snare unto thee. {P}

Chapter 24

ואל־משה אמר עלה אל־יהוה אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחק׃	א	1	And unto Moses He said: 'Come up unto Yehovah, thou, and Aaron, Nadab, and Abihu, and seventy of the elders of Israel; and worship ye afar off;
ונגש משה לבדו אל־יהוה והם לא יגשו והעם לא יעלו עמו׃	ב	2	and Moses alone shall come near unto Yehovah; but they shall not come near; neither shall the people go up with him.'
ויבא משה ויספר לעם את כל־דברי יהוה ואת כל־המשפטים ויען כל־העם קול אחד ויאמרו כל־הדברים אשר־דבר יהוה נעשה׃	ג	3	And Moses came and told the people all the words of Yehovah, and all the ordinances; and all the people answered with one voice, and said: 'All the words which Yehovah hath spoken will we do.'
ויכתב משה את כל־דברי יהוה וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל׃	ד	4	And Moses wrote all the words of Yehovah, and rose up early in the morning, and builded an altar under the mount, and twelve pillars, according to the twelve tribes of Israel.
וישלח את־נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים ליהוה פרים׃	ה	5	And he sent the young men of the children of Israel, who offered burnt-offerings, and sacrificed peace-offerings of oxen unto Yehovah.
ויקח משה חצי הדם וישם באגנת וחצי הדם זרק על־המזבח׃	ו	6	And Moses took half of the blood, and put it in basins; and half of the blood he dashed against the altar.
ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר־דבר יהוה נעשה ונשמע׃	ז	7	And he took the book of the covenant, and read in the hearing of the people; and they said: 'All that Yehovah hath spoken will we do, and obey.'
ויקח משה את־הדם ויזרק על־העם ויאמר הנה דם־הברית אשר כרת יהוה עמכם על כל־הדברים האלה׃	ח	8	And Moses took the blood, and sprinkled it on the people, and said: 'Behold the blood of the covenant, which Yehovah hath made with you in agreement with all these words.'
ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל׃	ט	9	Then went up Moses, and Aaron, Nadab, and Abihu, and seventy of the elders of Israel;
ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר׃	י	10	and they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness.
ואל־אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את־האלהים ויאכלו וישתו׃ ס	יא	11	And upon the nobles of the children of Israel He laid not His hand; and they beheld God, and did eat and drink. {S}
ויאמר יהוה אל־משה עלה אלי ההרה והיה־שם ואתנה לך את־לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם׃	יב	12	And Yehovah said unto Moses: 'Come up to Me into the mount and be there; and I will give thee the tables of stone, and the Torah and the commandment, which I have written, that thou mayest teach them.'
ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל־הר האלהים׃	יג	13	And Moses rose up, and Joshua his minister; and Moses went up into the mount of God.
ואל־הזקנים אמר שבו־לנו בזה עד אשר־נשוב אליכם והנה אהרן וחור עמכם מי־בעל דברים יגש אלהם׃	יד	14	And unto the elders he said: 'Tarry ye here for us, until we come back unto you; and, behold, Aaron and Hur are with you; whosoever hath a cause, let him come near unto them.'
ויעל משה אל־ההר ויכס הענן את־ההר׃	יה	15	And Moses went up into the mount, and the cloud covered the mount.
וישכן כבוד־יהוה על־הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל־משה ביום השביעי מתוך הענן׃	יו	16	And the glory of Yehovah abode upon mount Sinai, and the cloud covered it six days; and the seventh day He called unto Moses out of the midst of the cloud.
ומראה כבוד יהוה כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל׃	יז	17	And the appearance of the glory of Yehovah was like devouring fire on the top of the mount in the eyes of the children of Israel.
ויבא משה בתוך הענן ויעל אל־ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה׃ פ	יח	18	And Moses entered into the midst of the cloud, and went up into the mount; and Moses was in the mount forty days and forty nights. {P}

Chapter 25

וידבר יהוה אל־משה לאמר׃	א	1	And Yehovah spoke unto Moses, saying:
דבר אל־בני ישראל ויקחו־לי תרומה מאת כל־איש אשר ידבנו לבו תקחו את־תרומתי׃	ב	2	'Speak unto the children of Israel, that they take for Me an offering; of every man whose heart maketh him willing ye shall take My offering.
וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת׃	ג	3	And this is the offering which ye shall take of them: gold, and silver, and brass;
ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים׃	ד	4	and blue, and purple, and scarlet, and fine linen, and goats' hair;
וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים׃	ה	5	and rams' skins dyed red, and sealskins, and acacia-wood;
שמן למאר בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים׃	ו	6	oil for the light, spices for the anointing oil, and for the sweet incense;
אבני־שהם ואבני מלאים לאפד ולחשן׃	ז	7	onyx stones, and stones to be set, for the ephod, and for the breastplate.
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם׃	ח	8	And let them make Me a sanctuary, that I may dwell among them.
ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל־כליו וכן תעשו׃ ס	ט	9	According to all that I show thee, the pattern of the tabernacle, and the pattern of all the furniture thereof, even so shall ye make it. {S}
ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו׃	י	10	And they shall make an ark of acacia-wood: two cubits and a half shall be the length thereof, and a cubit and a half the breadth thereof, and a cubit and a half the height thereof.
וצפית אתו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב׃	יא	11	And thou shalt overlay it with pure gold, within and without shalt thou overlay it, and shalt make upon it a crown of gold round about.
ויצקת לו ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על־צלעו האחת ושתי טבעת על־צלעו השנית׃	יב	12	And thou shalt cast four rings of gold for it, and put them in the four feet thereof; and two rings shall be on the one side of it, and two rings on the other side of it.
ועשית בדי עצי שטים וצפית אתם זהב׃	יג	13	And thou shalt make staves of acacia-wood, and overlay them with gold.
והבאת את־הבדים בטבעת על צלעת הארן לשאת את־הארן בהם׃	יד	14	And thou shalt put the staves into the rings on the sides of the ark, wherewith to bear the ark.
בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו׃	יה	15	The staves shall be in the rings of the ark; they shall not be taken from it.
ונתת אל־הארן את העדת אשר אתן אליך׃	יו	16	And thou shalt put into the ark the testimony which I shall give thee.
ועשית כפרת זהב טהור אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה׃	יז	17	And thou shalt make an ark-cover of pure gold: two cubits and a half shall be the length thereof, and a cubit and a half the breadth thereof.
ועשית שנים כרבים זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפרת׃	יח	18	And thou shalt make two cherubim of gold; of beaten work shalt thou make them, at the two ends of the ark-cover.
ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב־אחד מקצה מזה מן־הכפרת תעשו את־הכרבים על־שני קצותיו׃	יט	19	And make one cherub at the one end, and one cherub at the other end; of one piece with the ark-cover shall ye make the cherubim of the two ends thereof.
והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על־הכפרת ופניהם איש אל־אחיו אל־הכפרת יהיו פני הכרבים׃	כ	20	And the cherubim shall spread out their wings on high, screening the ark-cover with their wings, with their faces one to another; toward the ark-cover shall the faces of the cherubim be.
ונתת את־הכפרת על־הארן מלמעלה ואל־הארן תתן את־העדת אשר אתן אליך׃	כא	21	And thou shalt put the ark-cover above upon the ark; and in the ark thou shalt put the testimony that I shall give thee.
ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על־ארן העדת את כל־אשר אצוה אותך אל־בני ישראל׃ פ	כב	22	And there I will meet with thee, and I will speak with thee from above the ark-cover, from between the two cherubim which are upon the ark of the testimony, of all things which I will give thee in commandment unto the children of Israel. {P}
ועשית שלחן עצי שטים אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קמתו׃	כג	23	And thou shalt make a table of acacia-wood: two cubits shall be the length thereof, and a cubit the breadth thereof, and a cubit and a half the height thereof.
וצפית אתו זהב טהור ועשית לו זר זהב סביב׃	כד	24	And thou shalt overlay it with pure gold, and make thereto a crown of gold round about.
ועשית לו מסגרת טפח סביב ועשית זר־זהב למסגרתו סביב׃	כה	25	And thou shalt make unto it a border of a handbreadth round about, and thou shalt make a golden crown to the border thereof round about.
ועשית לו ארבע טבעת זהב ונתת את־הטבעת על ארבע הפאת אשר לארבע רגליו׃	כו	26	And thou shalt make for it four rings of gold, and put the rings in the four corners that are on the four feet thereof.
לעמת המסגרת תהיין הטבעת לבתים לבדים לשאת את־השלחן׃	כז	27	Close by the border shall the rings be, for places for the staves to bear the table.
ועשית את־הבדים עצי שטים וצפית אתם זהב ונשא־בם את־השלחן׃	כח	28	And thou shalt make the staves of acacia-wood, and overlay them with gold, that the table may be borne with them.
ועשית קערתיו וכפתיו וקשותיו ומנקיתיו אשר יסך בהן זהב טהור תעשה אתם׃	כט	29	And thou shalt make the dishes thereof, and the pans thereof, and the jars thereof, and the bowls thereof, wherewith to pour out; of pure gold shalt thou make them.
ונתת על־השלחן לחם פנים לפני תמיד׃ פ	ל	30	And thou shalt set upon the table showbread before Me alway. {P}
ועשית מנרת זהב טהור מקשה תעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה יהיו׃	לא	31	And thou shalt make a candlestick of pure gold: of beaten work shall the candlestick be made, even its base, and its shaft; its cups, its knops, and its flowers, shall be of one piece with it.
וששה קנים יצאים מצדיה שלשה ׀ קני מנרה מצדה האחד ושלשה קני מנרה מצדה השני׃	לב	32	And there shall be six branches going out of the sides thereof: three branches of the candlestick out of the one side thereof, and three branches of the candle-stick out of the other side thereof;
שלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח ושלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח כן לששת הקנים היצאים מן־המנרה׃	לג	33	three cups made like almond-blossoms in one branch, a knop and a flower; and three cups made like almond-blossoms in the other branch, a knop and a flower; so for the six branches going out of the candlestick.
ובמנרה ארבעה גבעים משקדים כפתריה ופרחיה׃	לד	34	And in the candlestick four cups made like almond-blossoms, the knops thereof, and the flowers thereof.
וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת־שני הקנים ממנה לששת הקנים היצאים מן־המנרה׃	לה	35	And a knop under two branches of one piece with it, and a knop under two branches of one piece with it, and a knop under two branches of one piece with it, for the six branches going out of the candlestick.
כפתריהם וקנתם ממנה יהיו כלה מקשה אחת זהב טהור׃	לו	36	Their knops and their branches shall be of one piece with it; the whole of it one beaten work of pure gold.
ועשית את־נרתיה שבעה והעלה את־נרתיה והאיר על־עבר פניה׃	לז	37	And thou shalt make the lamps thereof, seven; and they shall light the lamps thereof, to give light over against it.
ומלקחיה ומחתתיה זהב טהור׃	לח	38	And the tongs thereof, and the snuffdishes thereof, shall be of pure gold.
ככר זהב טהור יעשה אתה את כל־הכלים האלה׃	לט	39	Of a talent of pure gold shall it be made, with all these vessels.
וראה ועשה בתבניתם אשר־אתה מראה בהר׃ ס	מ	40	And see that thou make them after their pattern, which is being shown thee in the mount. {S}

Chapter 26

ואת־המשכן תעשה עשר יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותלעת שני כרבים מעשה חשב תעשה אתם׃	א	1	Moreover thou shalt make the tabernacle with ten curtains: of fine twined linen, and blue, and purple, and scarlet, with cherubim the work of the skilful workman shalt thou make them.
ארך ׀ היריעה האחת שמנה ועשרים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לכל־היריעת׃	ב	2	The length of each curtain shall be eight and twenty cubits, and the breadth of each curtain four cubits; all the curtains shall have one measure.
חמש היריעת תהיין חברת אשה אל־אחתה וחמש יריעת חברת אשה אל־אחתה׃	ג	3	Five curtains shall be coupled together one to another; and the other five curtains shall be coupled one to another.
ועשית ללאת תכלת על שפת היריעה האחת מקצה בחברת וכן תעשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית׃	ד	4	And thou shalt make loops of blue upon the edge of the one curtain that is outmost in the first set; and likewise shalt thou make in the edge of the curtain that is outmost in the second set.
חמשים ללאת תעשה ביריעה האחת וחמשים ללאת תעשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית מקבילת הללאת אשה אל־אחתה׃	ה	5	Fifty loops shalt thou make in the one curtain, and fifty loops shalt thou make in the edge of the curtain that is in the second set; the loops shall be opposite one to another.
ועשית חמשים קרסי זהב וחברת את־היריעת אשה אל־אחתה בקרסים והיה המשכן אחד׃ פ	ו	6	And thou shalt make fifty clasps of gold, and couple the curtains one to another with the clasps, that the tabernacle may be one whole.
ועשית יריעת עזים לאהל על־המשכן עשתי־עשרה יריעת תעשה אתם׃	ז	7	And thou shalt make curtains of goats' hair for a tent over the tabernacle; eleven curtains shalt thou make them.
ארך ׀ היריעה האחת שלשים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לעשתי עשרה יריעת׃	ח	8	The length of each curtain shall be thirty cubits, and the breadth of each curtain four cubits; the eleven curtains shall have one measure.
וחברת את־חמש היריעת לבד ואת־שש היריעת לבד וכפלת את־היריעה הששית אל־מול פני האהל׃	ט	9	And thou shalt couple five curtains by themselves, and six curtains by themselves, and shalt double over the sixth curtain in the forefront of the tent.
ועשית חמשים ללאת על שפת היריעה האחת הקיצנה בחברת וחמשים ללאת על שפת היריעה החברת השנית׃	י	10	And thou shalt make fifty loops on the edge of the one curtain that is outmost in the first set, and fifty loops upon the edge of the curtain which is outmost in the second set.
ועשית קרסי נחשת חמשים והבאת את־הקרסים בללאת וחברת את־האהל והיה אחד׃	יא	11	And thou shalt make fifty clasps of brass, and put the clasps into the loops, and couple the tent together, that it may be one.
וסרח העדף ביריעת האהל חצי היריעה העדפת תסרח על אחרי המשכן׃	יב	12	And as for the overhanging part that remaineth of the curtains of the tent, the half curtain that remaineth over shall hang over the back of the tabernacle.
והאמה מזה והאמה מזה בעדף בארך יריעת האהל יהיה סרוח על־צדי המשכן מזה ומזה לכסתו׃	יג	13	And the cubit on the one side, and the cubit on the other side, of that which remaineth over in the length of the curtains of the tent, shall hang over the sides of the tabernacle on this side and on that side, to cover it.
ועשית מכסה לאהל ערת אילם מאדמים ומכסה ערת תחשים מלמעלה׃ פ	יד	14	And thou shalt make a covering for the tent of rams' skins dyed red and a covering of sealskins above. {P}
ועשית את־הקרשים למשכן עצי שטים עמדים׃	יה	15	And thou shalt make the boards for the tabernacle of acacia-wood, standing up.
עשר אמות ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד׃	יו	16	Ten cubits shall be the length of a board, and a cubit and a half the breadth of each board.
שתי ידות לקרש האחד משלבת אשה אל־אחתה כן תעשה לכל קרשי המשכן׃	יז	17	Two tenons shall there be in each board, joined one to another; thus shalt thou make for all the boards of the tabernacle.
ועשית את־הקרשים למשכן עשרים קרש לפאת נגבה תימנה׃	יח	18	And thou shalt make the boards for the tabernacle, twenty boards for the south side southward:
וארבעים אדני־כסף תעשה תחת עשרים הקרש שני אדנים תחת־הקרש האחד לשתי ידתיו ושני אדנים תחת־הקרש האחד לשתי ידתיו׃	יט	19	And thou shalt make forty sockets of silver under the twenty boards: two sockets under one board for its two tenons, and two sockets under another board for its two tenons;
ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשרים קרש׃	כ	20	and for the second side of the tabernacle, on the north side, twenty boards.
וארבעים אדניהם כסף שני אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד׃	כא	21	And their forty sockets of silver: two sockets under one board, and two sockets under another board.
ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים׃	כב	22	And for the hinder part of the tabernacle westward thou shalt make six boards.
ושני קרשים תעשה למקצעת המשכן בירכתים׃	כג	23	And two boards shalt thou make for the corners of the tabernacle in the hinder part.
ויהיו תאמים מלמטה ויחדו יהיו תמים על־ראשו אל־הטבעת האחת כן יהיה לשניהם לשני המקצעת יהיו׃	כד	24	And they shall be double beneath, and in like manner they shall be complete unto the top thereof unto the first ring; thus shall it be for them both; they shall be for the two corners.
והיו שמנה קרשים ואדניהם כסף ששה עשר אדנים שני אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד׃	כה	25	Thus there shall be eight boards, and their sockets of silver, sixteen sockets: two sockets under one board, and two sockets under another board.
ועשית בריחם עצי שטים חמשה לקרשי צלע־המשכן האחד׃	כו	26	And thou shalt make bars of acacia-wood: five for the boards of the one side of the tabernacle,
וחמשה בריחם לקרשי צלע־המשכן השנית וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן לירכתים ימה׃	כז	27	and five bars for the boards of the other side of the tabernacle, and five bars for the boards of the side of the tabernacle, for the hinder part westward;
והבריח התיכן בתוך הקרשים מברח מן־הקצה אל־הקצה׃	כח	28	and the middle bar in the midst of the boards, which shall pass through from end to end.
ואת־הקרשים תצפה זהב ואת־טבעתיהם תעשה זהב בתים לבריחם וצפית את־הבריחם זהב׃	כט	29	And thou shalt overlay the boards with gold, and make their rings of gold for holders for the bars; and thou shalt overlay the bars with gold.
והקמת את־המשכן כמשפטו אשר הראית בהר׃ ס	ל	30	And thou shalt rear up the tabernacle according to the fashion thereof which hath been shown thee in the mount. {S}
ועשית פרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חשב יעשה אתה כרבים׃	לא	31	And thou shalt make a veil of blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen; with cherubim the work of the skilful workman shall it be made.
ונתתה אתה על־ארבעה עמודי שטים מצפים זהב וויהם זהב על־ארבעה אדני־כסף׃	לב	32	And thou shalt hang it upon four pillars of acacia overlaid with gold, their hooks being of gold, upon four sockets of silver.
ונתתה את־הפרכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרכת את ארון העדות והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים׃	לג	33	And thou shalt hang up the veil under the clasps, and shalt bring in thither within the veil the ark of the testimony; and the veil shall divide unto you between the holy place and the most holy.
ונתת את־הכפרת על ארון העדת בקדש הקדשים׃	לד	34	And thou shalt put the ark-cover upon the ark of the testimony in the most holy place.
ושמת את־השלחן מחוץ לפרכת ואת־המנרה נכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על־צלע צפון׃	לה	35	And thou shalt set the table without the veil, and the candlestick over against the table on the side of the tabernacle toward the south; and thou shalt put the table on the north side.
ועשית מסך לפתח האהל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם׃	לו	36	And thou shalt make a screen for the door of the Tent, of blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen, the work of the weaver in colours.
ועשית למסך חמשה עמודי שטים וצפית אתם זהב וויהם זהב ויצקת להם חמשה אדני נחשת׃ ס	לז	37	And thou shalt make for the screen five pillars of acacia, and overlay them with gold; their hooks shall be of gold; and thou shalt cast five sockets of brass for them. {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

c	We read one or more accents in L differently than BHS. Often this notation indicates a typographical error in BHS.

Chapter 27

ועשית את־המזבח עצי שטים חמש אמות ארך וחמש אמות רחב רבוע יהיה המזבח ושלש אמות קמתו׃	א	1	And thou shalt make the altar of acacia-wood, five cubits long, and five cubits broad; the altar shall be four-square; and the height thereof shall be three cubits.
ועשית קרנתיו על ארבע פנתיו ממנו תהיין קרנתיו וצפית אתו נחשת׃	ב	2	And thou shalt make the horns of it upon the four corners thereof; the horns thereof shall be of one piece with it; and thou shalt overlay it with brass.
ועשית סירתיו לדשנו ויעיו ומזרקתיו ומזלגתיו ומחתתיו לכל־כליו תעשה נחשת׃	ג	3	And thou shalt make its pots to take away its ashes, and its shovels, and its basins, and its flesh-hooks, and its fire-pans; all the vessels thereof thou shalt make of brass.
ועשית לו מכבר מעשה רשת נחשת ועשית על־הרשת ארבע טבעת נחשת על ארבע קצותיו׃	ד	4	And thou shalt make for it a grating of network of brass; and upon the net shalt thou make four brazen rings in the four corners thereof.
ונתתה אתה תחת כרכב המזבח מלמטה והיתה הרשת עד חצי המזבח׃	ה	5	And thou shalt put it under the ledge round the altar beneath, that the net may reach halfway up the altar.
ועשית בדים למזבח בדי עצי שטים וצפית אתם נחשת׃	ו	6	And thou shalt make staves for the altar, staves of acacia-wood, and overlay them with brass.
והובא את־בדיו בטבעת והיו הבדים על־שתי צלעת המזבח בשאת אתו׃	ז	7	And the staves thereof shall be put into the rings, and the staves shall be upon the two sides of the altar, in bearing it.
נבוב לחת תעשה אתו כאשר הראה אתך בהר כן יעשו׃ ס	ח	8	Hollow with planks shalt thou make it; as it hath been shown thee in the mount, so shall they make it. {S}
ועשית את חצר המשכן לפאת נגב־תימנה קלעים לחצר שש משזר מאה באמה ארך לפאה האחת׃	ט	9	And thou shalt make the court of the tabernacle: for the south side southward there shall be hangings for the court of fine twined linen a hundred cubits long for one side.
ועמדיו עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמדים וחשקיהם כסף׃	י	10	And the pillars thereof shall be twenty, and their sockets twenty, of brass; the hooks of the pillars and their fillets shall be of silver.
וכן לפאת צפון בארך קלעים מאה ארך ועמודיו ועמדו עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמדים וחשקיהם כסף׃	יא	11	And likewise for the north side in length there shall be hangings a hundred cubits long, and the pillars thereof twenty, and their sockets twenty, of brass; the hooks of the pillars and their fillets of silver.
ורחב החצר לפאת־ים קלעים חמשים אמה עמדיהם עשרה ואדניהם עשרה׃	יב	12	And for the breadth of the court on the west side shall be hangings of fifty cubits: their pillars ten, and their sockets ten.
ורחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמשים אמה׃	יג	13	And the breadth of the court on the east side eastward shall be fifty cubits.
וחמש עשרה אמה קלעים לכתף עמדיהם שלשה ואדניהם שלשה׃	יד	14	The hangings for the one side [of the gate] shall be fifteen cubits: their pillars three, and their sockets three.
ולכתף השנית חמש עשרה קלעים עמדיהם שלשה ואדניהם שלשה׃	יה	15	And for the other side shall be hangings of fifteen cubits: their pillars three, and their sockets three.
ולשער החצר מסך ׀ עשרים אמה תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם עמדיהם ארבעה ואדניהם ארבעה׃	יו	16	And for the gate of the court shall be a screen of twenty cubits, of blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen, the work of the weaver in colours: their pillars four, and their sockets four.
כל־עמודי החצר סביב מחשקים כסף וויהם כסף ואדניהם נחשת׃	יז	17	All the pillars of the court round about shall be filleted with silver; their hooks of silver, and their sockets of brass.
ארך החצר מאה באמה ורחב ׀ חמשים בחמשים וקמה חמש אמות שש משזר ואדניהם נחשת׃	יח	18	The length of the court shall be a hundred cubits, and the breadth fifty every where, and the height five cubits, of fine twined linen, and their sockets of brass.
לכל כלי המשכן בכל עבדתו וכל־יתדתיו וכל־יתדת החצר נחשת׃ ס	יט	19	All the instruments of the tabernacle in all the service thereof, and all the pins thereof, and all the pins of the court, shall be of brass. {S}
ואתה תצוה ׀ את־בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד׃	כ	20	And thou shalt command the children of Israel, that they bring unto thee pure olive oil beaten for the light, to cause a lamp to burn continually.
באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על־העדת יערך אתו אהרן ובניו מערב עד־בקר לפני יהוה חקת עולם לדרתם מאת בני ישראל׃ ס	כא	21	In the tent of meeting, without the veil which is before the testimony, Aaron and his sons shall set it in order, to burn from evening to morning before Yehovah; it shall be a statute for ever throughout their generations on the behalf of the children of Israel. {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 28

ואתה הקרב אליך את־אהרן אחיך ואת־בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו־לי אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן׃	א	1	And bring thou near unto thee Aaron thy brother, and his sons with him, from among the children of Israel, that they may minister unto Me in the priest's office, even Aaron, Nadab and Abihu, Eleazar and Ithamar, Aaron's sons.
ועשית בגדי־קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת׃	ב	2	And thou shalt make holy garments for Aaron thy brother, for splendour and for beauty.
ואתה תדבר אל־כל־חכמי־לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את־בגדי אהרן לקדשו לכהנו־לי׃	ג	3	And thou shalt speak unto all that are wise-hearted, whom I have filled with the spirit of wisdom, that they make Aaron's garments to sanctify him, that he may minister unto Me in the priest's office.
ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט ועשו בגדי־קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו־לי׃	ד	4	And these are the garments which they shall make: a breastplate, and an ephod, and a robe, and a tunic of chequer work, a mitre, and a girdle; and they shall make holy garments for Aaron thy brother, and his sons, that he may minister unto Me in the priest's office.
והם יקחו את־הזהב ואת־התכלת ואת־הארגמן ואת־תולעת השני ואת־השש׃ פ	ה	5	And they shall take the gold, and the blue, and the purple, and the scarlet, and the fine linen. {P}
ועשו את־האפד זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר מעשה חשב׃	ו	6	And they shall make the ephod of gold, of blue, and purple, scarlet, and fine twined linen, the work of the skilful workman.
שתי כתפת חברת יהיה־לו אל־שני קצותיו וחבר׃	ז	7	It shall have two shoulder-pieces joined to the two ends thereof, that it may be joined together.
וחשב אפדתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר׃	ח	8	And the skilfully woven band, which is upon it, wherewith to gird it on, shall be like the work thereof and of the same piece: of gold, of blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen.
ולקחת את־שתי אבני־שהם ופתחת עליהם שמות בני ישראל׃	ט	9	And thou shalt take two onyx stones, and grave on them the names of the children of Israel:
ששה משמתם על האבן האחת ואת־שמות הששה הנותרים על־האבן השנית כתולדתם׃	י	10	six of their names on the one stone, and the names of the six that remain on the other stone, according to their birth.
מעשה חרש אבן פתוחי חתם תפתח את־שתי האבנים על־שמת בני ישראל מסבת משבצות זהב תעשה אתם׃	יא	11	With the work of an engraver in stone, like the engravings of a signet, shalt thou engrave the two stones, according to the names of the children of Israel; thou shalt make them to be inclosed in settings of gold.
ושמת את־שתי האבנים על כתפת האפד אבני זכרן לבני ישראל ונשא אהרן את־שמותם לפני יהוה על־שתי כתפיו לזכרן׃ ס	יב	12	And thou shalt put the two stones upon the shoulder-pieces of the ephod, to be stones of memorial for the children of Israel; and Aaron shall bear their names before Yehovah upon his two shoulders for a memorial. {S}
ועשית משבצת זהב׃	יג	13	And thou shalt make settings of gold;
ושתי שרשרת זהב טהור מגבלת תעשה אתם מעשה עבת ונתתה את־שרשרת העבתת על־המשבצת׃ ס	יד	14	and two chains of pure gold; of plaited thread shalt thou make them, of wreathen work; and thou shalt put the wreathen chains on the settings. {S}
ועשית חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר תעשה אתו׃	יה	15	And thou shalt make a breastplate of judgment, the work of the skilful workman; like the work of the ephod thou shalt make it: of gold, of blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen, shalt thou make it.
רבוע יהיה כפול זרת ארכו וזרת רחבו׃	יו	16	Four-square it shall be and double: a span shall be the length thereof, and a span the breadth thereof.
ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן טור אדם פטדה וברקת הטור האחד׃	יז	17	And thou shalt set in it settings of stones, four rows of stones: a row of carnelian, topaz, and smaragd shall be the first row;
והטור השני נפך ספיר ויהלם׃	יח	18	and the second row a carbuncle, a sapphire, and an emerald;
והטור השלישי לשם שבו ואחלמה׃	יט	19	and the third row a jacinth, an agate, and an amethyst;
והטור הרביעי תרשיש ושהם וישפה משבצים זהב יהיו במלואתם׃	כ	20	and the fourth row a beryl, and an onyx, and a jasper; they shall be inclosed in gold in their settings.
והאבנים תהיין על־שמת בני־ישראל שתים עשרה על־שמתם פתוחי חותם איש על־שמו תהיין לשני עשר שבט׃	כא	21	And the stones shall be according to the names of the children of Israel, twelve, according to their names; like the engravings of a signet, every one according to his name, they shall be for the twelve tribes.
ועשית על־החשן שרשת גבלת מעשה עבת זהב טהור׃	כב	22	And thou shalt make upon the breastplate plaited chains of wreathen work of pure gold.
ועשית על־החשן שתי טבעות זהב ונתת את־שתי הטבעות על־שני קצות החשן׃	כג	23	And thou shalt make upon the breastplate two rings of gold, and shalt put the two rings on the two ends of the breastplate.
ונתתה את־שתי עבתת הזהב על־שתי הטבעת אל־קצות החשן׃	כד	24	And thou shalt put the two wreathen chains of gold on the two rings at the ends of the breastplate.
ואת שתי קצות שתי העבתת תתן על־שתי המשבצות ונתתה על־כתפות האפד אל־מול פניו׃	כה	25	And the other two ends of the two wreathen chains thou shalt put on the two settings, and put them on the shoulder-pieces of the ephod, in the forepart thereof.
ועשית שתי טבעות זהב ושמת אתם על־שני קצות החשן על־שפתו אשר אל־עבר האפד ביתה׃	כו	26	And thou shalt make two rings of gold, and thou shalt put them upon the two ends of the breastplate, upon the edge thereof, which is toward the side of the ephod inward.
ועשית שתי טבעות זהב ונתתה אתם על־שתי כתפות האפוד מלמטה ממול פניו לעמת מחברתו ממעל לחשב האפוד׃	כז	27	And thou shalt make two rings of gold, and shalt put them on the two shoulder-pieces of the ephod underneath, in the forepart thereof, close by the coupling thereof, above the skilfully woven band of the ephod.
וירכסו את־החשן מטבעתיו מטבעתו אל־טבעת האפד בפתיל תכלת להיות על־חשב האפוד ולא־יזח החשן מעל האפוד׃	כח	28	And they shall bind the breastplate by the rings thereof unto the rings of the ephod with a thread of blue, that it may be upon the skilfully woven band of the ephod, and that the breastplate be not loosed from the ephod.
ונשא אהרן את־שמות בני־ישראל בחשן המשפט על־לבו בבאו אל־הקדש לזכרן לפני־יהוה תמיד׃	כט	29	And Aaron shall bear the names of the children of Israel in the breastplate of judgment upon his heart, when he goeth in unto the holy place, for a memorial before Yehovah continually.
ונתת אל־חשן המשפט את־האורים ואת־התמים והיו על־לב אהרן בבאו לפני יהוה ונשא אהרן את־משפט בני־ישראל על־לבו לפני יהוה תמיד׃ ס	ל	30	And thou shalt put in the breastplate of judgment the Urim and the Thummim; and they shall be upon Aaron's heart, when he goeth in before Yehovah; and Aaron shall bear the judgment of the children of Israel upon his heart before Yehovah continually. {S}
ועשית את־מעיל האפוד כליל תכלת׃	לא	31	And thou shalt make the robe of the ephod all of blue.
והיה פי־ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג כפי תחרא יהיה־לו לא יקרע׃	לב	32	And it shall have a hole for the head in the midst thereof; it shall have a binding of woven work round about the hole of it, as it were the hole of a coat of mail that it be not rent.
ועשית על־שוליו רמני תכלת וארגמן ותולעת שני על־שוליו סביב ופעמני זהב בתוכם סביב׃	לג	33	And upon the skirts of it thou shalt make pomegranates of blue, and of purple, and of scarlet, round about the skirts thereof; and bells of gold between them round about:
פעמן זהב ורמון פעמן זהב ורמון על־שולי המעיל סביב׃	לד	34	a golden bell and a pomegranate, a golden bell and a pomegranate, upon the skirts of the robe round about.
והיה על־אהרן לשרת ונשמע קולו בבאו אל־הקדש לפני יהוה ובצאתו ולא ימות׃ ס	לה	35	And it shall be upon Aaron to minister; and the sound thereof shall be heard when he goeth in unto the holy place before Yehovah, and when he cometh out, that he die not. {S}
ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חתם קדש ליהוה׃	לו	36	And thou shalt make a plate of pure gold, and engrave upon it, like the engravings of a signet: HOLY TO THE Yehovah.
ושמת אתו על־פתיל תכלת והיה על־המצנפת אל־מול פני־המצנפת יהיה׃	לז	37	And thou shalt put it on a thread of blue, and it shall be upon the mitre; upon the forefront of the mitre it shall be.
והיה על־מצח אהרן ונשא אהרן את־עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל־מתנת קדשיהם והיה על־מצחו תמיד לרצון להם לפני יהוה׃	לח	38	And it shall be upon Aaron's forehead, and Aaron shall bear the iniquity committed in the holy things, which the children of Israel shall hallow, even in all their holy gifts; and it shall be always upon his forehead, that they may be accepted before Yehovah.
ושבצת הכתנת שש ועשית מצנפת שש ואבנט תעשה מעשה רקם׃	לט	39	And thou shalt weave the tunic in chequer work of fine linen, and thou shalt make a mitre of fine linen, and thou shalt make a girdle, the work of the weaver in colours.
ולבני אהרן תעשה כתנת ועשית להם אבנטים ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת׃	מ	40	And for Aaron's sons thou shalt make tunics, and thou shalt make for them girdles, and head-tires shalt thou make for them, for splendour and for beauty.
והלבשת אתם את־אהרן אחיך ואת־בניו אתו ומשחת אתם ומלאת את־ידם וקדשת אתם וכהנו לי׃	מא	41	And thou shalt put them upon Aaron thy brother, and upon his sons with him; and shalt anoint them, and consecrate them, and sanctify them, that they may minister unto Me in the priest's office.
ועשה להם מכנסי־בד לכסות בשר ערוה ממתנים ועד־ירכים יהיו׃	מב	42	And thou shalt make them linen breeches to cover the flesh of their nakedness; from the loins even unto the thighs they shall reach.
והיו על־אהרן ועל־בניו בבאם ׀ אל־אהל מועד או בגשתם אל־המזבח לשרת בקדש ולא־ישאו עון ומתו חקת עולם לו ולזרעו אחריו׃ ס	מג	43	And they shall be upon Aaron, and upon his sons, when they go in unto the tent of meeting, or when they come near unto the altar to minister in the holy place; that they bear not iniquity, and die; it shall be a statute for ever unto him and unto his seed after him. {S}

Chapter 29

וזה הדבר אשר־תעשה להם לקדש אתם לכהן לי לקח פר אחד בן־בקר ואילם שנים תמימם׃	א	1	And this is the thing that thou shalt do unto them to hallow them, to minister unto Me in the priest's office: take one young bullock and two rams without blemish,
ולחם מצות וחלת מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן סלת חטים תעשה אתם׃	ב	2	and unleavened bread, and cakes unleavened mingled with oil, and wafers unleavened spread with oil; of fine wheaten flour shalt thou make them.
ונתת אותם על־סל אחד והקרבת אתם בסל ואת־הפר ואת שני האילם׃	ג	3	And thou shalt put them into one basket, and bring them in the basket, with the bullock and the two rams.
ואת־אהרן ואת־בניו תקריב אל־פתח אהל מועד ורחצת אתם במים׃	ד	4	And Aaron and his sons thou shalt bring unto the door of the tent of meeting, and shalt wash them with water.
ולקחת את־הבגדים והלבשת את־אהרן את־הכתנת ואת מעיל האפד ואת־האפד ואת־החשן ואפדת לו בחשב האפד׃	ה	5	And thou shalt take the garments, and put upon Aaron the tunic, and the robe of the ephod, and the ephod, and the breastplate, and gird him with the skilfully woven band of the ephod.
ושמת המצנפת על־ראשו ונתת את־נזר הקדש על־המצנפת׃	ו	6	And thou shalt set the mitre upon his head, and put the holy crown upon the mitre.
ולקחת את־שמן המשחה ויצקת על־ראשו ומשחת אתו׃	ז	7	Then shalt thou take the anointing oil, and pour it upon his head, and anoint him.
ואת־בניו תקריב והלבשתם כתנת׃	ח	8	And thou shalt bring his sons, and put tunics upon them.
וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעת והיתה להם כהנה לחקת עולם ומלאת יד־אהרן ויד־בניו׃	ט	9	And thou shalt gird them with girdles, Aaron and his sons, and bind head-tires on them; and they shall have the priesthood by a perpetual statute; and thou shalt consecrate Aaron and his sons.
והקרבת את־הפר לפני אהל מועד וסמך אהרן ובניו את־ידיהם על־ראש הפר׃	י	10	And thou shalt bring the bullock before the tent of meeting; and Aaron and his sons shall lay their hands upon the head of the bullock.
ושחטת את־הפר לפני יהוה פתח אהל מועד׃	יא	11	And thou shalt kill the bullock before Yehovah, at the door of the tent of meeting.
ולקחת מדם הפר ונתתה על־קרנת המזבח באצבעך ואת־כל־הדם תשפך אל־יסוד המזבח׃	יב	12	And thou shalt take of the blood of the bullock, and put it upon the horns of the altar with thy finger; and thou shalt pour out all the remaining blood at the base of the altar.
ולקחת את־כל־החלב המכסה את־הקרב ואת היתרת על־הכבד ואת שתי הכלית ואת־החלב אשר עליהן והקטרת המזבחה׃	יג	13	And thou shalt take all the fat that covereth the inwards, and the lobe above the liver, and the two kidneys, and the fat that is upon them, and make them smoke upon the altar.
ואת־בשר הפר ואת־ערו ואת־פרשו תשרף באש מחוץ למחנה חטאת הוא׃	יד	14	But the flesh of the bullock, and its skin, and its dung, shalt thou burn with fire without the camp; it is a sin-offering.
ואת־האיל האחד תקח וסמכו אהרן ובניו את־ידיהם על־ראש האיל׃	יה	15	Thou shalt also take the one ram; and Aaron and his sons shall lay their hands upon the head of the ram.
ושחטת את־האיל ולקחת את־דמו וזרקת על־המזבח סביב׃	יו	16	And thou shalt slay the ram, and thou shalt take its blood, and dash it round about against the altar.
ואת־האיל תנתח לנתחיו ורחצת קרבו וכרעיו ונתת על־נתחיו ועל־ראשו׃	יז	17	And thou shalt cut the ram into its pieces, and wash its inwards, and its legs, and put them with its pieces, and with its head.
והקטרת את־כל־האיל המזבחה עלה הוא ליהוה ריח ניחוח אשה ליהוה הוא׃	יח	18	And thou shalt make the whole ram smoke upon the altar; it is a burnt-offering unto Yehovah; it is a sweet savour, an offering made by fire unto Yehovah.
ולקחת את האיל השני וסמך אהרן ובניו את־ידיהם על־ראש האיל׃	יט	19	And thou shalt take the other ram; and Aaron and his sons shall lay their hands upon the head of the ram.
ושחטת את־האיל ולקחת מדמו ונתתה על־תנוך אזן אהרן ועל־תנוך אזן בניו הימנית ועל־בהן ידם הימנית ועל־בהן רגלם הימנית וזרקת את־הדם על־המזבח סביב׃	כ	20	Then shalt thou kill the ram, and take of its blood, and put it upon the tip of the right ear of Aaron, and upon the tip of the right ear of his sons, and upon the thumb of their right hand, and upon the great toe of their right foot, and dash the blood against the altar round about.
ולקחת מן־הדם אשר על־המזבח ומשמן המשחה והזית על־אהרן ועל־בגדיו ועל־בניו ועל־בגדי בניו אתו וקדש הוא ובגדיו ובניו ובגדי בניו אתו׃	כא	21	And thou shalt take of the blood that is upon the altar, and of the anointing oil, and sprinkle it upon Aaron, and upon his garments, and upon his sons, and upon the garments of his sons with him; and he and his garments shall be hallowed, and his sons and his sons' garments with him.
ולקחת מן־האיל החלב והאליה ואת־החלב ׀ המכסה את־הקרב ואת יתרת הכבד ואת ׀ שתי הכלית ואת־החלב אשר עלהן ואת שוק הימין כי איל מלאים הוא׃	כב	22	Also thou shalt take of the ram the fat, and the fat tail, and the fat that covereth the inwards, and the lobe of the liver, and the two kidneys, and the fat that is upon them, and the right thigh; for it is a ram of consecration;
וככר לחם אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד מסל המצות אשר לפני יהוה׃	כג	23	and one loaf of bread, and one cake of oiled bread, and one wafer, out of the basket of unleavened bread that is before Yehovah.
ושמת הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו והנפת אתם תנופה לפני יהוה׃	כד	24	And thou shalt put the whole upon the hands of Aaron, and upon the hands of his sons; and shalt wave them for a wave-offering before Yehovah.
ולקחת אתם מידם והקטרת המזבחה על־העלה לריח ניחוח לפני יהוה אשה הוא ליהוה׃	כה	25	And thou shalt take them from their hands, and make them smoke on the altar upon the burnt-offering, for a sweet savour before Yehovah; it is an offering made by fire unto Yehovah.
ולקחת את־החזה מאיל המלאים אשר לאהרן והנפת אתו תנופה לפני יהוה והיה לך למנה׃	כו	26	And thou shalt take the breast of Aaron's ram of consecration, and wave it for a wave-offering before Yehovah; and it shall be thy portion.
וקדשת את ׀ חזה התנופה ואת שוק התרומה אשר הונף ואשר הורם מאיל המלאים מאשר לאהרן ומאשר לבניו׃	כז	27	And thou shalt sanctify the breast of the wave-offering, and the thigh of the heave-offering, which is waved, and which is heaved up, of the ram of consecration, even of that which is Aaron's, and of that which is his sons'.
והיה לאהרן ולבניו לחק־עולם מאת בני ישראל כי תרומה הוא ותרומה יהיה מאת בני־ישראל מזבחי שלמיהם תרומתם ליהוה׃	כח	28	And it shall be for Aaron and his sons as a due for ever from the children of Israel; for it is a heave-offering; and it shall be a heave-offering from the children of Israel of their sacrifices of peace-offerings, even their heave-offering unto Yehovah.
ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא־בם את־ידם׃	כט	29	And the holy garments of Aaron shall be for his sons after him, to be anointed in them, and to be consecrated in them.
שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל־אהל מועד לשרת בקדש׃	ל	30	Seven days shall the son that is priest in his stead put them on, even he who cometh into the tent of meeting to minister in the holy place.
ואת איל המלאים תקח ובשלת את־בשרו במקם קדש׃	לא	31	And thou shalt take the ram of consecration, and seethe its flesh in a holy place.
ואכל אהרן ובניו את־בשר האיל ואת־הלחם אשר בסל פתח אהל מועד׃	לב	32	And Aaron and his sons shall eat the flesh of the ram, and the bread that is in the basket, at the door of the tent of meeting.
ואכלו אתם אשר כפר בהם למלא את־ידם לקדש אתם וזר לא־יאכל כי־קדש הם׃	לג	33	And they shall eat those things wherewith atonement was made, to consecrate and to sanctify them; but a stranger shall not eat thereof, because they are holy.
ואם־יותר מבשר המלאים ומן־הלחם עד־הבקר ושרפת את־הנותר באש לא יאכל כי־קדש הוא׃	לד	34	And if aught of the flesh of the consecration, or of the bread, remain unto the morning, then thou shalt burn the remainder with fire; it shall not be eaten, because it is holy.
ועשית לאהרן ולבניו ככה ככל אשר־צויתי אתכה שבעת ימים תמלא ידם׃	לה	35	And thus shalt thou do unto Aaron, and to his sons, according to all that I have commanded thee; seven days shalt thou consecrate them.
ופר חטאת תעשה ליום על־הכפרים וחטאת על־המזבח בכפרך עליו ומשחת אתו לקדשו׃	לו	36	And every day shalt thou offer the bullock of sin-offering, beside the other offerings of atonement; and thou shalt do the purification upon the altar when thou makest atonement for it; and thou shalt anoint it, to sanctify it.
שבעת ימים תכפר על־המזבח וקדשת אתו והיה המזבח קדש קדשים כל־הנגע במזבח יקדש׃ ס	לז	37	Seven days thou shalt make atonement for the altar, and sanctify it; thus shall the altar be most holy; whatsoever toucheth the altar shall be holy. {S}
וזה אשר תעשה על־המזבח כבשים בני־שנה שנים ליום תמיד׃	לח	38	Now this is that which thou shalt offer upon the altar: two lambs of the first year day by day continually.
את־הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים׃	לט	39	The one lamb thou shalt offer in the morning; and the other lamb thou shalt offer at dusk.
ועשרן סלת בלול בשמן כתית רבע ההין ונסך רבעית ההין יין לכבש האחד׃	מ	40	And with the one lamb a tenth part of an ephah of fine flour mingled with the fourth part of a hin of beaten oil; and the fourth part of a hin of wine for a drink-offering.
ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכה תעשה־לה לריח ניחח אשה ליהוה׃	מא	41	And the other lamb thou shalt offer at dusk, and shalt do thereto according to the meal-offering of the morning, and according to the drink-offering thereof, for a sweet savour, an offering made by fire unto Yehovah.
עלת תמיד לדרתיכם פתח אהל־מועד לפני יהוה אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם׃	מב	42	It shall be a continual burnt-offering throughout your generations at the door of the tent of meeting before Yehovah, where I will meet with you, to speak there unto thee.
ונעדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבדי׃	מג	43	And there I will meet with the children of Israel; and [the Tent] shall be sanctified by My glory.
וקדשתי את־אהל מועד ואת־המזבח ואת־אהרן ואת־בניו אקדש לכהן לי׃	מד	44	And I will sanctify the tent of meeting, and the altar; Aaron also and his sons will I sanctify, to minister to Me in the priest's office.
ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים׃	מה	45	And I will dwell among the children of Israel, and will be their God.
וידעו כי אני יהוה אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני יהוה אלהיהם׃ פ	מו	46	And they shall know that I am Yehovah their God, that brought them forth out of the land of Egypt, that I may dwell among them. I am Yehovah their God. {P}

Chapter 30

ועשית מזבח מקטר קטרת עצי שטים תעשה אתו׃	א	1	And thou shalt make an altar to burn incense upon; of acacia-wood shalt thou make it.
אמה ארכו ואמה רחבו רבוע יהיה ואמתים קמתו ממנו קרנתיו׃	ב	2	A cubit shall be the length thereof, and a cubit the breadth thereof; foursquare shall it be; and two cubits shall be the height thereof; the horns thereof shall be of one piece with it.
וצפית אתו זהב טהור את־גגו ואת־קירתיו סביב ואת־קרנתיו ועשית לו זר זהב סביב׃	ג	3	And thou shalt overlay it with pure gold, the top thereof, and the sides thereof round about, and the horns thereof; and thou shalt make unto it a crown of gold round about.
ושתי טבעת זהב תעשה־לו ׀ מתחת לזרו על שתי צלעתיו תעשה על־שני צדיו והיה לבתים לבדים לשאת אתו בהמה׃	ד	4	And two golden rings shalt thou make for it under the crown thereof, upon the two ribs thereof, upon the two sides of it shalt thou make them; and they shall be for places for staves wherewith to bear it.
ועשית את־הבדים עצי שטים וצפית אתם זהב׃	ה	5	And thou shalt make the staves of acacia-wood, and overlay them with gold.
ונתתה אתו לפני הפרכת אשר על־ארן העדת לפני הכפרת אשר על־העדת אשר אועד לך שמה׃	ו	6	And thou shalt put it before the veil that is by the ark of the testimony, before the ark-cover that is over the testimony, where I will meet with thee.
והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את־הנרת יקטירנה׃	ז	7	And Aaron shall burn thereon incense of sweet spices; every morning, when he dresseth the lamps, he shall burn it.
ובהעלת אהרן את־הנרת בין הערבים יקטירנה קטרת תמיד לפני יהוה לדרתיכם׃	ח	8	And when Aaron lighteth the lamps at dusk, he shall burn it, a perpetual incense before Yehovah throughout your generations.
לא־תעלו עליו קטרת זרה ועלה ומנחה ונסך לא תסכו עליו׃	ט	9	Ye shall offer no strange incense thereon, nor burnt-offering, nor meal-offering; and ye shall pour no drink-offering thereon.
וכפר אהרן על־קרנתיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם קדש־קדשים הוא ליהוה׃ פ	י	10	And Aaron shall make atonement upon the horns of it once in the year; with the blood of the sin-offering of atonement once in the year shall he make atonement for it throughout your generations; it is most holy unto Yehovah.' {P}
וידבר יהוה אל־משה לאמר׃	יא	11	And Yehovah spoke unto Moses, saying:
כי תשא את־ראש בני־ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו ליהוה בפקד אתם ולא־יהיה בהם נגף בפקד אתם׃	יב	12	'When thou takest the sum of the children of Israel, according to their number, then shall they give every man a ransom for his soul unto Yehovah, when thou numberest them; that there be no plague among them, when thou numberest them.
זה ׀ יתנו כל־העבר על־הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה ליהוה׃	יג	13	This they shall give, every one that passeth among them that are numbered, half a shekel after the shekel of the sanctuary--the shekel is twenty gerahs--half a shekel for an offering to Yehovah.
כל העבר על־הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת יהוה׃	יד	14	Every one that passeth among them that are numbered, from twenty years old and upward, shall give the offering of Yehovah.
העשיר לא־ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את־תרומת יהוה לכפר על־נפשתיכם׃	יה	15	The rich shall not give more, and the poor shall not give less, than the half shekel, when they give the offering of Yehovah, to make atonement for your souls.
ולקחת את־כסף הכפרים מאת בני ישראל ונתת אתו על־עבדת אהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון לפני יהוה לכפר על־נפשתיכם׃ פ	יו	16	And thou shalt take the atonement money from the children of Israel, and shalt appoint it for the service of the tent of meeting, that it may be a memorial for the children of Israel before Yehovah, to make atonement for your souls.' {P}
וידבר יהוה אל־משה לאמר׃	יז	17	And Yehovah spoke unto Moses, saying:
ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לרחצה ונתת אתו בין־אהל מועד ובין המזבח ונתת שמה מים׃	יח	18	'Thou shalt also make a laver of brass, and the base thereof of brass, whereat to wash; and thou shalt put it between the tent of meeting and the altar, and thou shalt put water therein.
ורחצו אהרן ובניו ממנו את־ידיהם ואת־רגליהם׃	יט	19	And Aaron and his sons shall wash their hands and their feet thereat;
בבאם אל־אהל מועד ירחצו־מים ולא ימתו או בגשתם אל־המזבח לשרת להקטיר אשה ליהוה׃	כ	20	when they go into the tent of meeting, they shall wash with water, that they die not; or when they come near to the altar to minister, to cause an offering made by fire to smoke unto Yehovah;
ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימתו והיתה להם חק־עולם לו ולזרעו לדרתם׃ פ	כא	21	so they shall wash their hands and their feet, that they die not; and it shall be a statute for ever to them, even to him and to his seed throughout their generations.' {P}
וידבר יהוה אל־משה לאמר׃	כב	22	Moreover Yehovah spoke unto Moses, saying:
ואתה קח־לך בשמים ראש מר־דרור חמש מאות וקנמן־בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה־בשם חמשים ומאתים׃	כג	23	'Take thou also unto thee the chief spices, of flowing myrrh five hundred shekels, and of sweet cinnamon half so much, even two hundred and fifty, and of sweet calamus two hundred and fifty,
וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין׃	כד	24	and of cassia five hundred, after the shekel of the sanctuary, and of olive oil a hin.
ועשית אתו שמן משחת־קדש רקח מרקחת מעשה רקח שמן משחת־קדש יהיה׃	כה	25	And thou shalt make it a holy anointing oil, a perfume compounded after the art of the perfumer; it shall be a holy anointing oil.
ומשחת בו את־אהל מועד ואת ארון העדת׃	כו	26	And thou shalt anoint therewith the tent of meeting, and the ark of the testimony,
ואת־השלחן ואת־כל־כליו ואת־המנרה ואת־כליה ואת מזבח הקטרת׃	כז	27	and the table and all the vessels thereof, and the candlestick and the vessels thereof, and the altar of incense,
ואת־מזבח העלה ואת־כל־כליו ואת־הכיר ואת־כנו׃	כח	28	and the altar of burnt-offering with all the vessels thereof, and the laver and the base thereof.
וקדשת אתם והיו קדש קדשים כל־הנגע בהם יקדש׃	כט	29	And thou shalt sanctify them, that they may be most holy; whatsoever toucheth them shall be holy.
ואת־אהרן ואת־בניו תמשח וקדשת אתם לכהן לי׃	ל	30	And thou shalt anoint Aaron and his sons, and sanctify them, that they may minister unto Me in the priest's office.
ואל־בני ישראל תדבר לאמר שמן משחת־קדש יהיה זה לי לדרתיכם׃	לא	31	And thou shalt speak unto the children of Israel, saying: This shall be a holy anointing oil unto Me throughout your generations.
על־בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמהו קדש הוא קדש יהיה לכם׃	לב	32	Upon the flesh of man shall it not be poured, neither shall ye make any like it, according to the composition thereof; it is holy, and it shall be holy unto you.
איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על־זר ונכרת מעמיו׃ ס	לג	33	Whosoever compoundeth any like it, or whosoever putteth any of it upon a stranger, he shall be cut off from his people.' {S}
ויאמר יהוה אל־משה קח־לך סמים נטף ׀ ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה׃	לד	34	And Yehovah said unto Moses: 'Take unto thee sweet spices, stacte, and onycha, and galbanum; sweet spices with pure frankincense; of each shall there be a like weight.
ועשית אתה קטרת רקח מעשה רוקח ממלח טהור קדש׃	לה	35	And thou shalt make of it incense, a perfume after the art of the perfumer, seasoned with salt, pure and holy.
ושחקת ממנה הדק ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך שמה קדש קדשים תהיה לכם׃	לו	36	And thou shalt beat some of it very small, and put of it before the testimony in the tent of meeting, where I will meet with thee; it shall be unto you most holy.
והקטרת אשר תעשה במתכנתה לא תעשו לכם קדש תהיה לך ליהוה׃	לז	37	And the incense which thou shalt make, according to the composition thereof ye shall not make for yourselves; it shall be unto thee holy for Yehovah.
איש אשר־יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו׃ ס	לח	38	Whosoever shall make like unto that, to smell thereof, he shall be cut off from his people.' {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 31

וידבר יהוה אל־משה לאמר׃	א	1	And Yehovah spoke unto Moses, saying:
ראה קראתי בשם בצלאל בן־אורי בן־חור למטה יהודה׃	ב	2	'See, I have called by name Bezalel the son of Uri, the son of Hur, of the tribe of Judah;
ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל־מלאכה׃	ג	3	and I have filled him with the spirit of God, in wisdom, and in understanding, and in knowledge, and in all manner of workmanship,
לחשב מחשבת לעשות בזהב ובכסף ובנחשת׃	ד	4	to devise skilful works, to work in gold, and in silver, and in brass,
ובחרשת אבן למלאת ובחרשת עץ לעשות בכל־מלאכה׃	ה	5	and in cutting of stones for setting, and in carving of wood, to work in all manner of workmanship.
ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן־אחיסמך למטה־דן ובלב כל־חכם־לב נתתי חכמה ועשו את כל־אשר צויתך׃	ו	6	And I, behold, I have appointed with him Oholiab, the son of Ahisamach, of the tribe of Dan; and in the hearts of all that are wise-hearted I have put wisdom, that they may make all that I have commanded thee:
את ׀ אהל מועד ואת־הארן לעדת ואת־הכפרת אשר עליו ואת כל־כלי האהל׃	ז	7	the tent of meeting, and the ark of the testimony, and the ark-cover that is thereupon, and all the furniture of the Tent;
ואת־השלחן ואת־כליו ואת־המנרה הטהרה ואת־כל־כליה ואת מזבח הקטרת׃	ח	8	and the table and its vessels, and the pure candlestick with all its vessels, and the altar of incense;
ואת־מזבח העלה ואת־כל־כליו ואת־הכיור ואת־כנו׃	ט	9	and the altar of burnt-offering with all its vessels, and the laver and its base;
ואת בגדי השרד ואת־בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת־בגדי בניו לכהן׃	י	10	and the plaited garments, and the holy garments for Aaron the priest, and the garments of his sons, to minister in the priest's office;
ואת שמן המשחה ואת־קטרת הסמים לקדש ככל אשר־צויתך יעשו׃ פ	יא	11	and the anointing oil, and the incense of sweet spices for the holy place; according to all that I have commanded thee shall they do.' {P}
ויאמר יהוה אל־משה לאמר׃	יב	12	And Yehovah spoke unto Moses, saying:
ואתה דבר אל־בני ישראל לאמר אך את־שבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני יהוה מקדשכם׃	יג	13	'Speak thou also unto the children of Israel, saying: Verily ye shall keep My sabbaths, for it is a sign between Me and you throughout your generations, that ye may know that I am Yehovah who sanctify you.
ושמרתם את־השבת כי קדש הוא לכם מחלליה מות יומת כי כל־העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה׃	יד	14	Ye shall keep the sabbath therefore, for it is holy unto you; every one that profaneth it shall surely be put to death; for whosoever doeth any work therein, that soul shall be cut off from among his people.
ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש ליהוה כל־העשה מלאכה ביום השבת מות יומת׃	יה	15	Six days shall work be done; but on the seventh day is a sabbath of solemn rest, holy to Yehovah; whosoever doeth any work in the sabbath day, he shall surely be put to death.
ושמרו בני־ישראל את־השבת לעשות את־השבת לדרתם ברית עולם׃	יו	16	Wherefore the children of Israel shall keep the sabbath, to observe the sabbath throughout their generations, for a perpetual covenant.
ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי־ששת ימים עשה יהוה את־השמים ואת־הארץ וביום השביעי שבת וינפש׃ ס	יז	17	It is a sign between Me and the children of Israel for ever; for in six days Yehovah made heaven and earth, and on the seventh day He ceased from work and rested.' {S}
ויתן אל־משה ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לחת העדת לחת אבן כתבים באצבע אלהים׃	יח	18	And He gave unto Moses, when He had made an end of speaking with him upon mount Sinai, the two tables of the testimony, tables of stone, written with the finger of God.

Chapter 32

וירא העם כי־בשש משה לרדת מן־ההר ויקהל העם על־אהרן ויאמרו אליו קום ׀ עשה־לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי־זה ׀ משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה־היה לו׃	א	1	And when the people saw that Moses delayed to come down from the mount, the people gathered themselves together unto Aaron, and said unto him: 'Up, make us a god who shall go before us; for as for this Moses, the man that brought us up out of the land of Egypt, we know not what is become of him.'
ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי׃	ב	2	And Aaron said unto them: 'Break off the golden rings, which are in the ears of your wives, of your sons, and of your daughters, and bring them unto me.'
ויתפרקו כל־העם את־נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל־אהרן׃	ג	3	And all the people broke off the golden rings which were in their ears, and brought them unto Aaron.
ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃	ד	4	And he received it at their hand, and fashioned it with a graving tool, and made it a molten calf; and they said: 'This is thy god, O Israel, which brought thee up out of the land of Egypt.'
וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר׃	ה	5	And when Aaron saw this, he built an altar before it; and Aaron made proclamation, and said: 'To-morrow shall be a feast to Yehovah.'
וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק׃ פ	ו	6	And they rose up early on the morrow, and offered burnt-offerings, and brought peace-offerings; and the people sat down to eat and to drink, and rose up to make merry. {P}
וידבר יהוה אל־משה לך־רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים׃	ז	7	And Yehovah spoke unto Moses: 'Go, get thee down; for thy people, that thou broughtest up out of the land of Egypt, have dealt corruptly;
סרו מהר מן־הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו־לו ויזבחו־לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃	ח	8	they have turned aside quickly out of the way which I commanded them; they have made them a molten calf, and have worshipped it, and have sacrificed unto it, and said: This is thy god, O Israel, which brought thee up out of the land of Egypt.'
ויאמר יהוה אל־משה ראיתי את־העם הזה והנה עם־קשה־ערף הוא׃	ט	9	And Yehovah said unto Moses: 'I have seen this people, and, behold, it is a stiffnecked people.
ועתה הניחה לי ויחר־אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול׃	י	10	Now therefore let Me alone, that My wrath may wax hot against them, and that I may consume them; and I will make of thee a great nation.'
ויחל משה את־פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה׃	יא	11	And Moses besought Yehovah his God, and said: 'Yehovah, why doth Thy wrath wax hot against Thy people, that Thou hast brought forth out of the land of Egypt with great power and with a mighty hand?
למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על־הרעה לעמך׃	יב	12	Wherefore should the Egyptians speak, saying: For evil did He bring them forth, to slay them in the mountains, and to consume them from the face of the earth? Turn from Thy fierce wrath, and repent of this evil against Thy people.
זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את־זרעכם ככוכבי השמים וכל־הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם׃	יג	13	Remember Abraham, Isaac, and Israel, Thy servants, to whom Thou didst swear by Thine own self, and saidst unto them: I will multiply your seed as the stars of heaven, and all this land that I have spoken of will I give unto your seed, and they shall inherit it for ever.'
וינחם יהוה על־הרעה אשר דבר לעשות לעמו׃ פ	יד	14	And Yehovah repented of the evil which He said He would do unto His people. {P}
ויפן וירד משה מן־ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים׃	יה	15	And Moses turned, and went down from the mount, with the two tables of the testimony in his hand; tables that were written on both their sides; on the one side and on the other were they written.
והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על־הלחת׃	יו	16	And the tables were the work of God, and the writing was the writing of God, graven upon the tables.
וישמע יהושע את־קול העם ברעה ויאמר אל־משה קול מלחמה במחנה׃	יז	17	And when Joshua heard the noise of the people as they shouted, he said unto Moses: 'There is a noise of war in the camp.'
ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע׃	יח	18	And he said: 'It is not the voice of them that shout for mastery, neither is it the voice of them that cry for being overcome, but the noise of them that sing do I hear.'
ויהי כאשר קרב אל־המחנה וירא את־העגל ומחלת ויחר־אף משה וישלך מידיו מידו את־הלחת וישבר אתם תחת ההר׃	יט	19	And it came to pass, as soon as he came nigh unto the camp, that he saw the calf and the dancing; and Moses' anger waxed hot, and he cast the tables out of his hands, and broke them beneath the mount.
ויקח את־העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר־דק ויזר על־פני המים וישק את־בני ישראל׃	כ	20	And he took the calf which they had made, and burnt it with fire, and ground it to powder, and strewed it upon the water, and made the children of Israel drink of it.
ויאמר משה אל־אהרן מה־עשה לך העם הזה כי־הבאת עליו חטאה גדלה׃	כא	21	And Moses said unto Aaron: 'What did this people unto thee, that thou hast brought a great sin upon them?'
ויאמר אהרן אל־יחר אף אדני אתה ידעת את־העם כי ברע הוא׃	כב	22	And Aaron said: 'Let not the anger of my lord wax hot; thou knowest the people, that they are set on evil.
ויאמרו לי עשה־לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי־זה ׀ משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה־היה לו׃	כג	23	So they said unto me: Make us a god, which shall go before us; for as for this Moses, the man that brought us up out of the land of Egypt, we know not what is become of him.
ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו־לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה׃	כד	24	And I said unto them: Whosoever hath any gold, let them break it off; so they gave it me; and I cast it into the fire, and there came out this calf.'
וירא משה את־העם כי פרע הוא כי־פרעה אהרן לשמצה בקמיהם׃	כה	25	And when Moses saw that the people were broken loose--for Aaron had let them loose for a derision among their enemies--
ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל־בני לוי׃	כו	26	then Moses stood in the gate of the camp, and said: 'Whoso is on Yehovah's side, let him come unto me.' And all the sons of Levi gathered themselves together unto him.
ויאמר להם כה־אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש־חרבו על־ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש־את־אחיו ואיש את־רעהו ואיש את־קרבו׃	כז	27	And he said unto them: 'Thus saith Yehovah, the God of Israel: Put ye every man his sword upon his thigh, and go to and fro from gate to gate throughout the camp, and slay every man his brother, and every man his companion, and every man his neighbour.'
ויעשו בני־לוי כדבר משה ויפל מן־העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש׃	כח	28	And the sons of Levi did according to the word of Moses; and there fell of the people that day about three thousand men.
ויאמר משה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה׃	כט	29	And Moses said: 'Consecrate yourselves to-day to Yehovah, for every man hath been against his son and against his brother; that He may also bestow upon you a blessing this day.'
ויהי ממחרת ויאמר משה אל־העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל־יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם׃	ל	30	And it came to pass on the morrow, that Moses said unto the people: 'Ye have sinned a great sin; and now I will go up unto Yehovah, peradventure I shall make atonement for your sin.'
וישב משה אל־יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב׃	לא	31	And Moses returned unto Yehovah, and said: 'Oh, this people have sinned a great sin, and have made them a god of gold.
ועתה אם־תשא חטאתם ואם־אין מחני נא מספרך אשר כתבת׃	לב	32	Yet now, if Thou wilt forgive their sin--; and if not, blot me, I pray Thee, out of Thy book which Thou hast written.'
ויאמר יהוה אל־משה מי אשר חטא־לי אמחנו מספרי׃	לג	33	And Yehovah said unto Moses: 'Whosoever hath sinned against Me, him will I blot out of My book.
ועתה לך ׀ נחה את־העם אל אשר־דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם׃	לד	34	And now go, lead the people unto the place of which I have spoken unto thee; behold, Mine angel shall go before thee; nevertheless in the day when I visit, I will visit their sin upon them.'
ויגף יהוה את־העם על אשר עשו את־העגל אשר עשה אהרן׃ ס	לה	35	And Yehovah smote the people, because they made the calf, which Aaron made. {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.
q	We have abandoned or added a ketib/qere relative to BHS. In doing this we agree with L against BHS.

Chapter 33

וידבר יהוה אל־משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל־הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה׃	א	1	And Yehovah spoke unto Moses: 'Depart, go up hence, thou and the people that thou hast brought up out of the land of Egypt, unto the land of which I swore unto Abraham, to Isaac, and to Jacob, saying: Unto thy seed will I give it--
ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את־הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי׃	ב	2	and I will send an angel before thee; and I will drive out the Canaanite, the Amorite, and the Hittite, and the Perizzite, the Hivite, and the Jebusite--
אל־ארץ זבת חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך כי עם־קשה־ערף אתה פן־אכלך בדרך׃	ג	3	unto a land flowing with milk and honey; for I will not go up in the midst of thee; for thou art a stiffnecked people; lest I consume thee in the way.'
וישמע העם את־הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא־שתו איש עדיו עליו׃	ד	4	And when the people heard these evil tidings, they mourned; and no man did put on him his ornaments.
ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־בני־ישראל אתם עם־קשה־ערף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה־לך׃	ה	5	And Yehovah said unto Moses: 'Say unto the children of Israel: Ye are a stiffnecked people; if I go up into the midst of thee for one moment, I shall consume thee; therefore now put off thy ornaments from thee, that I may know what to do unto thee.'
ויתנצלו בני־ישראל את־עדים מהר חורב׃	ו	6	And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from mount Horeb onward.
ומשה יקח את־האהל ונטה־לו ׀ מחוץ למחנה הרחק מן־המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל־מבקש יהוה יצא אל־אהל מועד אשר מחוץ למחנה׃	ז	7	Now Moses used to take the tent and to pitch it without the camp, afar off from the camp; and he called it the tent of meeting. And it came to pass, that every one that sought Yehovah went out unto the tent of meeting, which was without the camp.
והיה כצאת משה אל־האהל יקומו כל־העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה עד־באו האהלה׃	ח	8	And it came to pass, when Moses went out unto the Tent, that all the people rose up, and stood, every man at his tent door, and looked after Moses, until he was gone into the Tent.
והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם־משה׃	ט	9	And it came to pass, when Moses entered into the Tent, the pillar of cloud descended, and stood at the door of the Tent; and [Yehovah] spoke with Moses.
וראה כל־העם את־עמוד הענן עמד פתח האהל וקם כל־העם והשתחוו איש פתח אהלו׃	י	10	And when all the people saw the pillar of cloud stand at the door of the Tent, all the people rose up and worshipped, every man at his tent door.
ודבר יהוה אל־משה פנים אל־פנים כאשר ידבר איש אל־רעהו ושב אל־המחנה ומשרתו יהושע בן־נון נער לא ימיש מתוך האהל׃ ס	יא	11	And Yehovah spoke unto Moses face to face, as a man speaketh unto his friend. And he would return into the camp; but his minister Joshua, the son of Nun, a young man, departed not out of the Tent. {P}
ויאמר משה אל־יהוה ראה אתה אמר אלי העל את־העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר־תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם־מצאת חן בעיני׃	יב	12	And Moses said unto Yehovah: 'See, Thou sayest unto me: Bring up this people; and Thou hast not let me know whom Thou wilt send with me. Yet Thou hast said: I know thee by name, and thou hast also found grace in My sight.
ועתה אם־נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את־דרכך ואדעך למען אמצא־חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה׃	יג	13	Now therefore, I pray Thee, if I have found grace in Thy sight, show me now Thy ways, that I may know Thee, to the end that I may find grace in Thy sight; and consider that this nation is Thy people.'
ויאמר פני ילכו והנחתי לך׃	יד	14	And He said: 'My presence shall go with thee, and I will give thee rest.'
ויאמר אליו אם־אין פניך הלכים אל־תעלנו מזה׃	יה	15	And he said unto Him: 'If Thy presence go not with me, carry us not up hence.
ובמה ׀ יודע אפוא כי־מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל־העם אשר על־פני האדמה׃ פ	יו	16	For wherein now shall it be known that I have found grace in Thy sight, I and Thy people? is it not in that Thou goest with us, so that we are distinguished, I and Thy people, from all the people that are upon the face of the earth?' {P}
ויאמר יהוה אל־משה גם את־הדבר הזה אשר דברת אעשה כי־מצאת חן בעיני ואדעך בשם׃	יז	17	And Yehovah said unto Moses: 'I will do this thing also that thou hast spoken, for thou hast found grace in My sight, and I know thee by name.'
ויאמר הראני נא את־כבדך׃	יח	18	And he said: 'Show me, I pray Thee, Thy glory.'
ויאמר אני אעביר כל־טובי על־פניך וקראתי בשם יהוה לפניך וחנתי את־אשר אחן ורחמתי את־אשר ארחם׃	יט	19	And He said: 'I will make all My goodness pass before thee, and will proclaim the name of Yehovah before thee; and I will be gracious to whom I will be gracious, and will show mercy on whom I will show mercy.'
ויאמר לא תוכל לראת את־פני כי לא־יראני האדם וחי׃	כ	20	And He said: 'Thou canst not see My face, for man shall not see Me and live.'
ויאמר יהוה הנה מקום אתי ונצבת על־הצור׃	כא	21	And Yehovah said: 'Behold, there is a place by Me, and thou shalt stand upon the rock.
והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד־עברי׃	כב	22	And it shall come to pass, while My glory passeth by, that I will put thee in a cleft of the rock, and will cover thee with My hand until I have passed by.
והסרתי את־כפי וראית את־אחרי ופני לא יראו׃ ס	כג	23	And I will take away My hand, and thou shalt see My back; but My face shall not be seen.' {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 34

ויאמר יהוה אל־משה פסל־לך שני־לחת אבנים כראשנים וכתבתי על־הלחת את־הדברים אשר היו על־הלחת הראשנים אשר שברת׃	א	1	And Yehovah said unto Moses: 'Hew thee two tables of stone like unto the first; and I will write upon the tables the words that were on the first tables, which thou didst break.
והיה נכון לבקר ועלית בבקר אל־הר סיני ונצבת לי שם על־ראש ההר׃	ב	2	And be ready by the morning, and come up in the morning unto mount Sinai, and present thyself there to Me on the top of the mount.
ואיש לא־יעלה עמך וגם־איש אל־ירא בכל־ההר גם־הצאן והבקר אל־ירעו אל־מול ההר ההוא׃	ג	3	And no man shall come up with thee, neither let any man be seen throughout all the mount; neither let the flocks nor herds feed before that mount.'
ויפסל שני־לחת אבנים כראשנים וישכם משה בבקר ויעל אל־הר סיני כאשר צוה יהוה אתו ויקח בידו שני לחת אבנים׃	ד	4	And he hewed two tables of stone like unto the first; and Moses rose up early in the morning, and went up unto mount Sinai, as Yehovah had commanded him, and took in his hand two tables of stone.
וירד יהוה בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם יהוה׃	ה	5	And Yehovah descended in the cloud, and stood with him there, and proclaimed the name of Yehovah.
ויעבר יהוה ׀ על־פניו ויקרא יהוה ׀ יהוה אל רחום וחנון ארך אפים ורב־חסד ואמת ׀	ו	6	And Yehovah passed by before him, and proclaimed: 'Yehovah, Yehovah, God, merciful and gracious, long-suffering, and abundant in goodness and truth;
נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד ׀ עון אבות על־בנים ועל־בני בנים על־שלשים ועל־רבעים׃	ז	7	keeping mercy unto the thousandth generation, forgiving iniquity and transgression and sin; and that will by no means clear the guilty; visiting the iniquity of the fathers upon the children, and upon the children's children, unto the third and unto the fourth generation.'
וימהר משה ויקד ארצה וישתחו׃	ח	8	And Moses made haste, and bowed his head toward the earth, and worshipped.
ויאמר אם־נא מצאתי חן בעיניך אדני ילך־נא אדני בקרבנו כי עם־קשה־ערף הוא וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו׃	ט	9	And he said: 'If now I have found grace in Thy sight, O Lord, let the Lord, I pray Thee, go in the midst of us; for it is a stiffnecked people; and pardon our iniquity and our sin, and take us for Thine inheritance.'
ויאמר הנה אנכי כרת ברית נגד כל־עמך אעשה נפלאת אשר לא־נבראו בכל־הארץ ובכל־הגוים וראה כל־העם אשר־אתה בקרבו את־מעשה יהוה כי־נורא הוא אשר אני עשה עמך׃	י	10	And He said: 'Behold, I make a covenant; before all thy people I will do marvels, such as have not been wrought in all the earth, nor in any nation; and all the people among which thou art shall see the work of Yehovah that I am about to do with thee, that it is tremendous.
שמר־לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גרש מפניך את־האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי והיבוסי׃	יא	11	Observe thou that which I am commanding thee this day; behold, I am driving out before thee the Amorite, and the Canaanite, and the Hittite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite.
השמר לך פן־תכרת ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה פן־יהיה למוקש בקרבך׃	יב	12	Take heed to thyself, lest thou make a covenant with the inhabitants of the land whither thou goest, lest they be for a snare in the midst of thee.
כי את־מזבחתם תתצון ואת־מצבתם תשברון ואת־אשריו תכרתון׃	יג	13	But ye shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and ye shall cut down their Asherim.
כי לא תשתחוה לאל אחר כי יהוה קנא שמו אל קנא הוא׃	יד	14	For thou shalt bow down to no other god; for Yehovah, whose name is Jealous, is a jealous God;
פן־תכרת ברית ליושב הארץ וזנו ׀ אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו׃	יה	15	lest thou make a covenant with the inhabitants of the land, and they go astray after their gods, and do sacrifice unto their gods, and they call thee, and thou eat of their sacrifice;
ולקחת מבנתיו לבניך וזנו בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את־בניך אחרי אלהיהן׃	יו	16	and thou take of their daughters unto thy sons, and their daughters go astray after their gods, and make thy sons go astray after their gods.
אלהי מסכה לא תעשה־לך׃	יז	17	Thou shalt make thee no molten gods.
את־חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך למועד חדש האביב כי בחדש האביב יצאת ממצרים׃	יח	18	The feast of unleavened bread shalt thou keep. Seven days thou shalt eat unleavened bread, as I commanded thee, at the time appointed in the month Aviv, for in the month Aviv thou camest out from Egypt.
כל־פטר רחם לי וכל־מקנך תזכר פטר שור ושה׃	יט	19	All that openeth the womb is Mine; and of all thy cattle thou shalt sanctify the males, the firstlings of ox and sheep.
ופטר חמור תפדה בשה ואם־לא תפדה וערפתו כל בכור בניך תפדה ולא־יראו פני ריקם׃	כ	20	And the firstling of an ass thou shalt redeem with a lamb; and if thou wilt not redeem it, then thou shalt break its neck. All the first-born of thy sons thou shalt redeem. And none shall appear before Me empty.
ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת׃	כא	21	Six days thou shalt work, but on the seventh day thou shalt rest; in plowing time and in harvest thou shalt rest.
וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים וחג האסיף תקופת השנה׃	כב	22	And thou shalt observe the feast of weeks, even of the first-fruits of wheat harvest, and the feast of ingathering at the turn of the year.
שלש פעמים בשנה יראה כל־זכורך את־פני האדן ׀ יהוה אלהי ישראל׃	כג	23	Three times in the year shall all thy males appear before the Lord GOD [ha Adon Yehovah], the God of Israel.
כי־אוריש גוים מפניך והרחבתי את־גבולך ולא־יחמד איש את־ארצך בעלתך לראות את־פני יהוה אלהיך שלש פעמים בשנה׃	כד	24	For I will cast out nations before thee, and enlarge thy borders; neither shall any man covet thy land, when thou goest up to appear before Yehovah thy God three times in the year.
לא־תשחט על־חמץ דם־זבחי ולא־ילין לבקר זבח חג הפסח׃	כה	25	Thou shalt not offer the blood of My sacrifice with leavened bread; neither shall the sacrifice of the feast of the passover be left unto the morning.
ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא־תבשל גדי בחלב אמו׃ פ	כו	26	The choicest first-fruits of thy land thou shalt bring unto the house of Yehovah thy God. Thou shalt not seethe a kid in its mother's milk.' {P}
ויאמר יהוה אל־משה כתב־לך את־הדברים האלה כי על־פי ׀ הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת־ישראל׃	כז	27	And Yehovah said unto Moses: 'Write thou these words, for after the tenor of these words I have made a covenant with thee and with Israel.'
ויהי־שם עם־יהוה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על־הלחת את דברי הברית עשרת הדברים׃	כח	28	And he was there with Yehovah forty days and forty nights; he did neither eat bread, nor drink water. And he wrote upon the tables the words of the covenant, the ten declarations.
ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד־משה ברדתו מן־ההר ומשה לא־ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו׃	כט	29	And it came to pass, when Moses came down from mount Sinai with the two tables of the testimony in Moses' hand, when he came down from the mount, that Moses knew not that the skin of his face sent forth beams while He talked with him.
וירא אהרן וכל־בני ישראל את־משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו׃	ל	30	And when Aaron and all the children of Israel saw Moses, behold, the skin of his face sent forth beams; and they were afraid to come nigh him.
ויקרא אלהם משה וישבו אליו אהרן וכל־הנשאים בעדה וידבר משה אלהם׃	לא	31	And Moses called unto them; and Aaron and all the rulers of the congregation returned unto him; and Moses spoke to them.
ואחרי־כן נגשו כל־בני ישראל ויצום את כל־אשר דבר יהוה אתו בהר סיני׃	לב	32	And afterward all the children of Israel came nigh, and he gave them in commandment all that Yehovah had spoken with him in mount Sinai.
ויכל משה מדבר אתם ויתן על־פניו מסוה׃	לג	33	And when Moses had done speaking with them, he put a veil on his face.
ובבא משה לפני יהוה לדבר אתו יסיר את־המסוה עד־צאתו ויצא ודבר אל־בני ישראל את אשר יצוה׃	לד	34	But when Moses went in before Yehovah that He might speak with him, he took the veil off, until he came out; and he came out; and spoke unto the children of Israel that which he was commanded.
וראו בני־ישראל את־פני משה כי קרן עור פני משה והשיב משה את־המסוה על־פניו עד־באו לדבר אתו׃ ס	לה	35	And the children of Israel saw the face of Moses, that the skin of Moses' face sent forth beams; and Moses put the veil back upon his face, until he went in to speak with Him. {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

c	We read one or more accents in L differently than BHS. Often this notation indicates a typographical error in BHS.
n	Marks an anomalous form.
p	We read punctuation in L differently from BHS.

Chapter 35

ויקהל משה את־כל־עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר־צוה יהוה לעשת אתם׃	א	1	And Moses assembled all the congregation of the children of Israel, and said unto them: 'These are the words which Yehovah hath commanded, that ye should do them.
ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון ליהוה כל־העשה בו מלאכה יומת׃	ב	2	Six days shall work be done, but on the seventh day there shall be to you a holy day, a sabbath of solemn rest to Yehovah; whosoever doeth any work therein shall be put to death.
לא־תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת׃ פ	ג	3	Ye shall kindle no fire throughout your habitations upon the sabbath day.' {P}
ויאמר משה אל־כל־עדת בני־ישראל לאמר זה הדבר אשר־צוה יהוה לאמר׃	ד	4	And Moses spoke unto all the congregation of the children of Israel, saying: 'This is the thing which Yehovah commanded, saying:
קחו מאתכם תרומה ליהוה כל נדיב לבו יביאה את תרומת יהוה זהב וכסף ונחשת׃	ה	5	Take ye from among you an offering unto Yehovah, whosoever is of a willing heart, let him bring it, Yehovah's offering: gold, and silver, and brass;
ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים׃	ו	6	and blue, and purple, and scarlet, and fine linen, and goats' hair;
וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים׃	ז	7	and rams' skins dyed red, and sealskins, and acacia-wood;
ושמן למאור ובשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים׃	ח	8	and oil for the light, and spices for the anointing oil, and for the sweet incense;
ואבני־שהם ואבני מלאים לאפוד ולחשן׃	ט	9	and onyx stones, and stones to be set, for the ephod, and for the breastplate.
וכל־חכם־לב בכם יבאו ויעשו את כל־אשר צוה יהוה׃	י	10	And let every wise-hearted man among you come, and make all that Yehovah hath commanded:
את־המשכן את־אהלו ואת־מכסהו את־קרסיו ואת־קרשיו את־בריחו את־עמדיו ואת־אדניו׃	יא	11	the tabernacle, its tent, and its covering, its clasps, and its boards, its bars, its pillars, and its sockets;
את־הארן ואת־בדיו את־הכפרת ואת פרכת המסך׃	יב	12	the ark, and the staves thereof, the ark-cover, and the veil of the screen;
את־השלחן ואת־בדיו ואת־כל־כליו ואת לחם הפנים׃	יג	13	the table, and its staves, and all its vessels, and the showbread;
ואת־מנרת המאור ואת־כליה ואת־נרתיה ואת שמן המאור׃	יד	14	the candlestick also for the light, and its vessels, and its lamps, and the oil for the light;
ואת־מזבח הקטרת ואת־בדיו ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים ואת־מסך הפתח לפתח המשכן׃	יה	15	and the altar of incense, and its staves, and the anointing oil, and the sweet incense, and the screen for the door, at the door of the tabernacle;
את ׀ מזבח העלה ואת־מכבר הנחשת אשר־לו את־בדיו ואת־כל־כליו את־הכיר ואת־כנו׃	יו	16	the altar of burnt-offering, with its grating of brass, its staves, and all its vessels, the laver and its base;
את קלעי החצר את־עמדיו ואת־אדניה ואת מסך שער החצר׃	יז	17	the hangings of the court, the pillars thereof, and their sockets, and the screen for the gate of the court;
את־יתדת המשכן ואת־יתדת החצר ואת־מיתריהם׃	יח	18	the pins of the tabernacle, and the pins of the court, and their cords;
את־בגדי השרד לשרת בקדש את־בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת־בגדי בניו לכהן׃	יט	19	the plaited garments, for ministering in the holy place, the holy garments for Aaron the priest, and the garments of his sons, to minister in the priest's office.'
ויצאו כל־עדת בני־ישראל מלפני משה׃	כ	20	And all the congregation of the children of Israel departed from the presence of Moses.
ויבאו כל־איש אשר־נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אתו הביאו את־תרומת יהוה למלאכת אהל מועד ולכל־עבדתו ולבגדי הקדש׃	כא	21	And they came, every one whose heart stirred him up, and every one whom his spirit made willing, and brought Yehovah's offering, for the work of the tent of meeting, and for all the service thereof, and for the holy garments.
ויבאו האנשים על־הנשים כל ׀ נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל־כלי זהב וכל־איש אשר הניף תנופת זהב ליהוה׃	כב	22	And they came, both men and women, as many as were willing-hearted, and brought nose-rings, and ear-rings, and signet-rings, and girdles, all jewels of gold; even every man that brought an offering of gold unto Yehovah.
וכל־איש אשר־נמצא אתו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים וערת אילם מאדמים וערת תחשים הביאו׃	כג	23	And every man, with whom was found blue, and purple, and scarlet, and fine linen, and goats' hair, and rams' skins dyed red, and sealskins, brought them.
כל־מרים תרומת כסף ונחשת הביאו את תרומת יהוה וכל אשר נמצא אתו עצי שטים לכל־מלאכת העבדה הביאו׃	כד	24	Every one that did set apart an offering of silver and brass brought Yehovah's offering; and every man, with whom was found acacia-wood for any work of the service, brought it.
וכל־אשה חכמת־לב בידיה טוו ויביאו מטוה את־התכלת ואת־הארגמן את־תולעת השני ואת־השש׃	כה	25	And all the women that were wise-hearted did spin with their hands, and brought that which they had spun, the blue, and the purple, the scarlet, and the fine linen.
וכל־הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את־העזים׃	כו	26	And all the women whose heart stirred them up in wisdom spun the goats' hair.
והנשאם הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים לאפוד ולחשן׃	כז	27	And the rulers brought the onyx stones, and the stones to be set, for the ephod, and for the breastplate;
ואת־הבשם ואת־השמן למאור ולשמן המשחה ולקטרת הסמים׃	כח	28	and the spice, and the oil, for the light, and for the anointing oil, and for the sweet incense.
כל־איש ואשה אשר נדב לבם אתם להביא לכל־המלאכה אשר צוה יהוה לעשות ביד־משה הביאו בני־ישראל נדבה ליהוה׃ פ	כט	29	The children of Israel brought a freewill-offering unto Yehovah; every man and woman, whose heart made them willing to bring for all the work, which Yehovah had commanded by the hand of Moses to be made. {P}
ויאמר משה אל־בני ישראל ראו קרא יהוה בשם בצלאל בן־אורי בן־חור למטה יהודה׃	ל	30	And Moses said unto the children of Israel: 'See, Yehovah hath called by name Bezalel the son of Uri, the son of Hur, of the tribe of Judah.
וימלא אתו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל־מלאכה׃	לא	31	And He hath filled him with the spirit of God, in wisdom, in understanding, and in knowledge, and in all manner of workmanship.
ולחשב מחשבת לעשת בזהב ובכסף ובנחשת׃	לב	32	And to devise skilful works, to work in gold, and in silver, and in brass,
ובחרשת אבן למלאת ובחרשת עץ לעשות בכל־מלאכת מחשבת׃	לג	33	and in cutting of stones for setting, and in carving of wood, to work in all manner of skilful workmanship.
ולהורת נתן בלבו הוא ואהליאב בן־אחיסמך למטה־דן׃	לד	34	And He hath put in his heart that he may teach, both he, and Oholiab, the son of Ahisamach, of the tribe of Dan.
מלא אתם חכמת־לב לעשות כל־מלאכת חרש ׀ וחשב ורקם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש וארג עשי כל־מלאכה וחשבי מחשבת׃	לה	35	Them hath He filled with wisdom of heart, to work all manner of workmanship, of the craftsman, and of the skilful workman, and of the weaver in colours, in blue, and in purple, in scarlet, and in fine linen, and of the weaver, even of them that do any workmanship, and of those that devise skilful works.

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.
q	We have abandoned or added a ketib/qere relative to BHS. In doing this we agree with L against BHS.

Chapter 36

ועשה בצלאל ואהליאב וכל ׀ איש חכם־לב אשר נתן יהוה חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשת את־כל־מלאכת עבדת הקדש לכל אשר־צוה יהוה׃	א	1	And Bezalel and Oholiab shall work, and every wise-hearted man, in whom Yehovah hath put wisdom and understanding to know how to work all the work for the service of the sanctuary, according to all that Yehovah hath commanded.'
ויקרא משה אל־בצלאל ואל־אהליאב ואל כל־איש חכם־לב אשר נתן יהוה חכמה בלבו כל אשר נשאו לבו לקרבה אל־המלאכה לעשת אתה׃	ב	2	And Moses called Bezalel and Oholiab, and every wise-hearted man, in whose heart Yehovah had put wisdom, even every one whose heart stirred him up to come unto the work to do it.
ויקחו מלפני משה את כל־התרומה אשר הביאו בני ישראל למלאכת עבדת הקדש לעשת אתה והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר׃	ג	3	And they received of Moses all the offering, which the children of Israel had brought for the work of the service of the sanctuary, wherewith to make it. And they brought yet unto him freewill-offerings every morning.
ויבאו כל־החכמים העשים את כל־מלאכת הקדש איש־איש ממלאכתו אשר־המה עשים׃	ד	4	And all the wise men, that wrought all the work of the sanctuary, came every man from his work which they wrought.
ויאמרו אל־משה לאמר מרבים העם להביא מדי העבדה למלאכה אשר־צוה יהוה לעשת אתה׃	ה	5	And they spoke unto Moses, saying: 'The people bring much more than enough for the service of the work, which Yehovah commanded to make.'
ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל־יעשו־עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא׃	ו	6	And Moses gave commandment, and they caused it to be proclaimed throughout the camp, saying: 'Let neither man nor woman make any more work for the offering of the sanctuary.' So the people were restrained from bringing.
והמלאכה היתה דים לכל־המלאכה לעשות אתה והותר׃ ס	ז	7	For the stuff they had was sufficient for all the work to make it, and too much. {S}
ויעשו כל־חכם־לב בעשי המלאכה את־המשכן עשר יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני כרבים מעשה חשב עשה אתם׃	ח	8	And every wise-hearted man among them that wrought the work made the tabernacle with ten curtains: of fine twined linen, and blue, and purple, and scarlet, with cherubim the work of the skilful workman made he them.
ארך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לכל־היריעת׃	ט	9	The length of each curtain was eight and twenty cubits, and the breadth of each curtain four cubits; all the curtains had one measure.
ויחבר את־חמש היריעת אחת אל־אחת וחמש יריעת חבר אחת אל־אחת׃	י	10	And he coupled five curtains one to another; and the other five curtains he coupled one to another.
ויעש ללאת תכלת על שפת היריעה האחת מקצה במחברת כן עשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית׃	יא	11	And he made loops of blue upon the edge of the one curtain that was outmost in the first set; likewise he made in the edge of the curtain that was outmost in the second set.
חמשים ללאת עשה ביריעה האחת וחמשים ללאת עשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית מקבילת הללאת אחת אל־אחת׃	יב	12	Fifty loops made he in the one curtain, and fifty loops made he in the edge of the curtain that was in the second set; the loops were opposite one to another.
ויעש חמשים קרסי זהב ויחבר את־הירעת אחת אל־אחת בקרסים ויהי המשכן אחד׃ ס	יג	13	And he made fifty clasps of gold, and coupled the curtains one to another with the clasps; so the tabernacle was one. {P}
ויעש יריעת עזים לאהל על־המשכן עשתי־עשרה יריעת עשה אתם׃	יד	14	And he made curtains of goats' hair for a tent over the tabernacle; eleven curtains he made them.
ארך היריעה האחת שלשים באמה וארבע אמות רחב היריעה האחת מדה אחת לעשתי עשרה יריעת׃	יה	15	The length of each curtain was thirty cubits, and four cubits the breadth of each curtain; the eleven curtains had one measure.
ויחבר את־חמש היריעת לבד ואת־שש היריעת לבד׃	יו	16	And he coupled five curtains by themselves, and six curtains by themselves.
ויעש ללאת חמשים על שפת היריעה הקיצנה במחברת וחמשים ללאת עשה על־שפת היריעה החברת השנית׃	יז	17	And he made fifty loops on the edge of the curtain that was outmost in the first set, and fifty loops made he upon the edge of the curtain which was outmost in the second set.
ויעש קרסי נחשת חמשים לחבר את־האהל להית אחד׃	יח	18	And he made fifty clasps of brass to couple the tent together, that it might be one.
ויעש מכסה לאהל ערת אלים מאדמים ומכסה ערת תחשים מלמעלה׃ ס	יט	19	And he made a covering for the tent of rams' skins dyed red, and a covering of sealskins above. {S}
ויעש את־הקרשים למשכן עצי שטים עמדים׃	כ	20	And he made the boards for the tabernacle of acacia-wood, standing up.
עשר אמת ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד׃	כא	21	Ten cubits was the length of a board, and a cubit and a half the breadth of each board.
שתי ידת לקרש האחד משלבת אחת אל־אחת כן עשה לכל קרשי המשכן׃	כב	22	Each board had two tenons, joined one to another. Thus did he make for all the boards of the tabernacle.
ויעש את־הקרשים למשכן עשרים קרשים לפאת נגב תימנה׃	כג	23	And he made the boards for the tabernacle; twenty boards for the south side southward.
וארבעים אדני־כסף עשה תחת עשרים הקרשים שני אדנים תחת־הקרש האחד לשתי ידתיו ושני אדנים תחת־הקרש האחד לשתי ידתיו׃	כד	24	And he made forty sockets of silver under the twenty boards: two sockets under one board for its two tenons, and two sockets under another board for its two tenons.
ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשה עשרים קרשים׃	כה	25	And for the second side of the tabernacle, on the north side, he made twenty boards,
וארבעים אדניהם כסף שני אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד׃	כו	26	and their forty sockets of silver: two sockets under one board, and two sockets under another board.
ולירכתי המשכן ימה עשה ששה קרשים׃	כז	27	And for the hinder part of the tabernacle westward he made six boards.
ושני קרשים עשה למקצעת המשכן בירכתים׃	כח	28	And two boards made he for the corners of the tabernacle in the hinder part;
והיו תואמם מלמטה ויחדו יהיו תמים אל־ראשו אל־הטבעת האחת כן עשה לשניהם לשני המקצעת׃	כט	29	that they might be double beneath, and in like manner they should be complete unto the top thereof unto the first ring. Thus he did to both of them in the two corners.
והיו שמנה קרשים ואדניהם כסף ששה עשר אדנים שני אדנים שני אדנים תחת הקרש האחד׃	ל	30	And there were eight boards, and their sockets of silver, sixteen sockets: under every board two sockets.
ויעש בריחי עצי שטים חמשה לקרשי צלע־המשכן האחת׃	לא	31	And he made bars of acacia-wood: five for the boards of the one side of the tabernacle,
וחמשה בריחם לקרשי צלע־המשכן השנית וחמשה בריחם לקרשי המשכן לירכתים ימה׃	לב	32	and five bars for the boards of the other side of the tabernacle, and five bars for the boards of the tabernacle for the hinder part westward.
ויעש את־הבריח התיכן לברח בתוך הקרשים מן־הקצה אל־הקצה׃	לג	33	And he made the middle bar to pass through in the midst of the boards from the one end to the other.
ואת־הקרשים צפה זהב ואת־טבעתם עשה זהב בתים לבריחם ויצף את־הבריחם זהב׃	לד	34	And he overlaid the boards with gold, and made their rings of gold for holders for the bars, and overlaid the bars with gold.
ויעש את־הפרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חשב עשה אתה כרבים׃	לה	35	And he made the veil of blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen; with the cherubim the work of the skilful workman made he it.
ויעש לה ארבעה עמודי שטים ויצפם זהב וויהם זהב ויצק להם ארבעה אדני־כסף׃	לו	36	And he made thereunto four pillars of acacia, and overlaid them with gold, their hooks being of gold; and he cast for them four sockets of silver.
ויעש מסך לפתח האהל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם׃	לז	37	And he made a screen for the door of the Tent, of blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen, the work of the weaver in colours;
ואת־עמודיו חמשה ואת־וויהם וצפה ראשיהם וחשקיהם זהב ואדניהם חמשה נחשת׃ פ	לח	38	and the five pillars of it with their hooks; and he overlaid their capitals and their fillets with gold; and their five sockets were of brass. {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 37

ויעש בצלאל את־הארן עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו׃	א	1	And Bezalel made the ark of acacia-wood: two cubits and a half was the length of it, and a cubit and a half the breadth of it, and a cubit and a half the height of it.
ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ ויעש לו זר זהב סביב׃	ב	2	And he overlaid it with pure gold within and without, and made a crown of gold to it round about.
ויצק לו ארבע טבעת זהב על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על־צלעו האחת ושתי טבעות על־צלעו השנית׃	ג	3	And he cast for it four rings of gold, in the four feet thereof: even two rings on the one side of it, and two rings on the other side of it.
ויעש בדי עצי שטים ויצף אתם זהב׃	ד	4	And he made staves of acacia-wood, and overlaid them with gold.
ויבא את־הבדים בטבעת על צלעת הארן לשאת את־הארן׃	ה	5	And he put the staves into the rings on the sides of the ark, to bear the ark.
ויעש כפרת זהב טהור אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה׃	ו	6	And he made an ark-cover of pure gold: two cubits and a half was the length thereof, and a cubit and a half the breadth thereof.
ויעש שני כרבים זהב מקשה עשה אתם משני קצות הכפרת׃	ז	7	And he made two cherubim of gold: of beaten work made he them, at the two ends of the ark-cover:
כרוב־אחד מקצה מזה וכרוב־אחד מקצה מזה מן־הכפרת עשה את־הכרבים משני קצותיו קצוותו׃	ח	8	one cherub at the one end, and one cherub at the other end; of one piece with the ark-cover made he the cherubim at the two ends thereof.
ויהיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על־הכפרת ופניהם איש אל־אחיו אל־הכפרת היו פני הכרבים׃ פ	ט	9	And the cherubim spread out their wings on high, screening the ark-cover with their wings, with their faces one to another; toward the ark-cover were the faces of the cherubim. {P}
ויעש את־השלחן עצי שטים אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קמתו׃	י	10	And he made the table of acacia-wood: two cubits was the length thereof, and a cubit the breadth thereof, and a cubit and a half the height thereof.
ויצף אתו זהב טהור ויעש לו זר זהב סביב׃	יא	11	And he overlaid it with pure gold, and made thereto a crown of gold round about.
ויעש לו מסגרת טפח סביב ויעש זר־זהב למסגרתו סביב׃	יב	12	And he made unto it a border of a hand-breadth round about, and made a golden crown to the border thereof round about.
ויצק לו ארבע טבעת זהב ויתן את־הטבעת על ארבע הפאת אשר לארבע רגליו׃	יג	13	And he cast for it four rings of gold, and put the rings in the four corners that were on the four feet thereof.
לעמת המסגרת היו הטבעת בתים לבדים לשאת את־השלחן׃	יד	14	Close by the border were the rings, the holders for the staves to bear the table.
ויעש את־הבדים עצי שטים ויצף אתם זהב לשאת את־השלחן׃	יה	15	And he made the staves of acacia-wood, and overlaid them with gold, to bear the table.
ויעש את־הכלים ׀ אשר על־השלחן את־קערתיו ואת־כפתיו ואת מנקיתיו ואת־הקשות אשר יסך בהן זהב טהור׃ פ	יו	16	And he made the vessels which were upon the table, the dishes thereof, and the pans thereof, and the bowls thereof, and the jars thereof, wherewith to pour out, of pure gold. {P}
ויעש את־המנרה זהב טהור מקשה עשה את־המנרה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה היו׃	יז	17	And he made the candlestick of pure gold: of beaten work made he the candlestick, even its base, and its shaft; its cups, its knops, and its flowers, were of one piece with it.
וששה קנים יצאים מצדיה שלשה ׀ קני מנרה מצדה האחד ושלשה קני מנרה מצדה השני׃	יח	18	And there were six branches going out of the sides thereof: three branches of the candlestick out of the one side thereof, and three branches of the candlestick out of the other side thereof;
שלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח ושלשה גבעים משקדים בקנה אחד כפתר ופרח כן לששת הקנים היצאים מן־המנרה׃	יט	19	three cups made like almond-blossoms in one branch, a knop and a flower; and three cups made like almond-blossoms in the other branch, a knop and a flower. So for the six branches going out of the candlestick.
ובמנרה ארבעה גבעים משקדים כפתריה ופרחיה׃	כ	20	And in the candlestick were four cups made like almond-blossoms, the knops thereof, and the flowers thereof;
וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת־שני הקנים ממנה לששת הקנים היצאים ממנה׃	כא	21	and a knop under two branches of one piece with it, and a knop under two branches of one piece with it, and a knop under two branches of one piece with it, for the six branches going out of it.
כפתריהם וקנתם ממנה היו כלה מקשה אחת זהב טהור׃	כב	22	Their knops and their branches were of one piece with it; the whole of it was one beaten work of pure gold.
ויעש את־נרתיה שבעה ומלקחיה ומחתתיה זהב טהור׃	כג	23	And he made the lamps thereof, seven, and the tongs thereof, and the snuffdishes thereof, of pure gold.
ככר זהב טהור עשה אתה ואת כל־כליה׃ פ	כד	24	Of a talent of pure gold made he it, and all the vessels thereof. {P}
ויעש את־מזבח הקטרת עצי שטים אמה ארכו ואמה רחבו רבוע ואמתים קמתו ממנו היו קרנתיו׃	כה	25	And he made the altar of incense of acacia-wood: a cubit was the length thereof, and a cubit the breadth thereof, four-square; and two cubits was the height thereof; the horns thereof were of one piece with it.
ויצף אתו זהב טהור את־גגו ואת־קירתיו סביב ואת־קרנתיו ויעש לו זר זהב סביב׃	כו	26	And he overlaid it with pure gold, the top thereof, and the sides thereof round about, and the horns of it; and he made unto it a crown of gold round about.
ושתי טבעת זהב עשה־לו ׀ מתחת לזרו על שתי צלעתיו על שני צדיו לבתים לבדים לשאת אתו בהם׃	כז	27	And he made for it two golden rings under the crown thereof, upon the two ribs thereof, upon the two sides of it, for holders for staves wherewith to bear it.
ויעש את־הבדים עצי שטים ויצף אתם זהב׃	כח	28	And he made the staves of acacia-wood, and overlaid them with gold.
ויעש את־שמן המשחה קדש ואת־קטרת הסמים טהור מעשה רקח׃ פ	כט	29	And he made the holy anointing oil, and the pure incense of sweet spices, after the art of the perfumer. {S}

Chapter 38

ויעש את־מזבח העלה עצי שטים חמש אמות ארכו וחמש־אמות רחבו רבוע ושלש אמות קמתו׃	א	1	And he made the altar of burnt-offering of acacia-wood: five cubits was the length thereof, and five cubits the breadth thereof, four-square, and three cubits the height thereof.
ויעש קרנתיו על ארבע פנתיו ממנו היו קרנתיו ויצף אתו נחשת׃	ב	2	And he made the horns thereof upon the four corners of it; the horns thereof were of one piece with it; and he overlaid it with brass.
ויעש את־כל־כלי המזבח את־הסירת ואת־היעים ואת־המזרקת את־המזלגת ואת־המחתת כל־כליו עשה נחשת׃	ג	3	And he made all the vessels of the altar, the pots, and the shovels, and the basins, the flesh-hooks, and the fire-pans; all the vessels thereof made he of brass.
ויעש למזבח מכבר מעשה רשת נחשת תחת כרכבו מלמטה עד־חציו׃	ד	4	And he made for the altar a grating of network of brass, under the ledge round it beneath, reaching halfway up.
ויצק ארבע טבעת בארבע הקצות למכבר הנחשת בתים לבדים׃	ה	5	And he cast four rings for the four ends of the grating of brass, to be holders for the staves.
ויעש את־הבדים עצי שטים ויצף אתם נחשת׃	ו	6	And he made the staves of acacia-wood, and overlaid them with brass.
ויבא את־הבדים בטבעת על צלעת המזבח לשאת אתו בהם נבוב לחת עשה אתו׃ ס	ז	7	And he put the staves into the rings on the sides of the altar, wherewith to bear it; he made it hollow with planks. {S}
ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראת הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד׃ ס	ח	8	And he made the laver of brass, and the base thereof of brass, of the mirrors of the serving women that did service at the door of the tent of meeting. {S}
ויעש את־החצר לפאת ׀ נגב תימנה קלעי החצר שש משזר מאה באמה׃	ט	9	And he made the court; for the south side southward the hangings of the court were of fine twined linen, a hundred cubits.
עמודיהם עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמדים וחשקיהם כסף׃	י	10	Their pillars were twenty, and their sockets twenty, of brass; the hooks of the pillars and their fillets were of silver.
ולפאת צפון מאה באמה עמודיהם עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמודים וחשקיהם כסף׃	יא	11	And for the north side a hundred cubits, their pillars twenty, and their sockets twenty, of brass; the hooks of the pillars and their fillets of silver.
ולפאת־ים קלעים חמשים באמה עמודיהם עשרה ואדניהם עשרה ווי העמדים וחשוקיהם כסף׃	יב	12	And for the west side were hangings of fifty cubits, their pillars ten, and their sockets ten; the hooks of the pillars and their fillets of silver.
ולפאת קדמה מזרחה חמשים אמה׃	יג	13	And for the east side eastward fifty cubits.
קלעים חמש־עשרה אמה אל־הכתף עמודיהם שלשה ואדניהם שלשה׃	יד	14	The hangings for the one side [of the gate] were fifteen cubits; their pillars three, and their sockets three.
ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר קלעים חמש עשרה אמה עמדיהם שלשה ואדניהם שלשה׃	יה	15	And so for the other side; on this hand and that hand by the gate of the court were hangings of fifteen cubits; their pillars three, and their sockets three.
כל־קלעי החצר סביב שש משזר׃	יו	16	All the hangings of the court round about were of fine twined linen.
והאדנים לעמדים נחשת ווי העמודים וחשוקיהם כסף וצפוי ראשיהם כסף והם מחשקים כסף כל עמדי החצר׃	יז	17	And the sockets for the pillars were of brass; the hooks of the pillars and their fillets of silver; and the overlaying of their capitals of silver; and all the pillars of the court were filleted with silver.
ומסך שער החצר מעשה רקם תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר ועשרים אמה ארך וקומה ברחב חמש אמות לעמת קלעי החצר׃	יח	18	And the screen for the gate of the court was the work of the weaver in colours, of blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen; and twenty cubits was the length, and the height in the breadth was five cubits, answerable to the hangings of the court.
ועמדיהם ארבעה ואדניהם ארבעה נחשת וויהם כסף וצפוי ראשיהם וחשקיהם כסף׃	יט	19	And their pillars were four, and their sockets four, of brass; their hooks of silver, and the overlaying of their capitals and their fillets of silver.
וכל־היתדת למשכן ולחצר סביב נחשת׃ ס	כ	20	And all the pins of the tabernacle, and of the court round about, were of brass. {S}
אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על־פי משה עבדת הלוים ביד איתמר בן־אהרן הכהן׃	כא	21	These are the accounts of the tabernacle, even the tabernacle of the testimony, as they were rendered according to the commandment of Moses, through the service of the Levites, by the hand of Ithamar, the son of Aaron the priest.--
ובצלאל בן־אורי בן־חור למטה יהודה עשה את כל־אשר־צוה יהוה את־משה׃	כב	22	And Bezalel the son of Uri, the son of Hur, of the tribe of Judah, made all that Yehovah commanded Moses.
ואתו אהליאב בן־אחיסמך למטה־דן חרש וחשב ורקם בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש׃ ס	כג	23	And with him was Oholiab, the son of Ahisamach, of the tribe of Dan, a craftsman, and a skilful workman, and a weaver in colours, in blue, and in purple, and in scarlet, and fine linen.-- {S}
כל־הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש ויהי ׀ זהב התנופה תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל בשקל הקדש׃	כד	24	All the gold that was used for the work in all the work of the sanctuary, even the gold of the offering, was twenty and nine talents, and seven hundred and thirty shekels, after the shekel of the sanctuary.
וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקדש׃	כה	25	And the silver of them that were numbered of the congregation was a hundred talents, and a thousand seven hundred and seventy-five shekels, after the shekel of the sanctuary:
בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש לכל העבר על־הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה לשש־מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים׃	כו	26	a beka a head, that is, half a shekel, after the shekel of the sanctuary, for every one that passed over to them that are numbered, from twenty years old and upward, for six hundred thousand and three thousand and five hundred and fifty men.
ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן׃	כז	27	And the hundred talents of silver were for casting the sockets of the sanctuary, and the sockets of the veil: a hundred sockets for the hundred talents, a talent for a socket.
ואת־האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים וצפה ראשיהם וחשק אתם׃	כח	28	And of the thousand seven hundred seventy and five shekels he made hooks for the pillars, and overlaid their capitals, and made fillets for them.
ונחשת התנופה שבעים ככר ואלפים וארבע־מאות שקל׃	כט	29	And the brass of the offering was seventy talents and two thousand and four hundred shekels.
ויעש בה את־אדני פתח אהל מועד ואת מזבח הנחשת ואת־מכבר הנחשת אשר־לו ואת כל־כלי המזבח׃	ל	30	And therewith he made the sockets to the door of the tent of meeting, and the brazen altar, and the brazen grating for it, and all the vessels of the altar,
ואת־אדני החצר סביב ואת־אדני שער החצר ואת כל־יתדת המשכן ואת־כל־יתדת החצר סביב׃	לא	31	and the sockets of the court round about, and the sockets of the gate of the court, and all the pins of the tabernacle, and all the pins of the court round about.

Chapter 39

ומן־התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי־שרד לשרת בקדש ויעשו את־בגדי הקדש אשר לאהרן כאשר צוה יהוה את־משה׃ פ	א	1	And of the blue, and purple, and scarlet, they made plaited garments, for ministering in the holy place, and made the holy garments for Aaron, as Yehovah commanded Moses. {P}
ויעש את־האפד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר׃	ב	2	And he made the ephod of gold, blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen.
וירקעו את־פחי הזהב וקצץ פתילם לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש מעשה חשב׃	ג	3	And they did beat the gold into thin plates, and cut it into threads, to work it in the blue, and in the purple, and in the scarlet, and in the fine linen, the work of the skilful workman.
כתפת עשו־לו חברת על־שני קצותיו קצוותו חבר׃	ד	4	They made shoulder-pieces for it, joined together; at the two ends was it joined together.
וחשב אפדתו אשר עליו ממנו הוא כמעשהו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר כאשר צוה יהוה את־משה׃	ה	5	And the skilfully woven band, that was upon it, wherewith to gird it on, was of the same piece and like the work thereof: of gold, of blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen, as Yehovah commanded Moses. {S}
ויעשו את־אבני השהם מסבת משבצת זהב מפתחת פתוחי חותם על־שמות בני ישראל׃	ו	6	And they wrought the onyx stones, inclosed in settings of gold, graven with the engravings of a signet, according to the names of the children of Israel.
וישם אתם על כתפת האפד אבני זכרון לבני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה׃ פ	ז	7	And he put them on the shoulder-pieces of the ephod, to be stones of memorial for the children of Israel, as Yehovah commanded Moses. {P}
ויעש את־החשן מעשה חשב כמעשה אפד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר׃	ח	8	And he made the breastplate, the work of the skilful workman, like the work of the ephod: of gold, of blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen.
רבוע היה כפול עשו את־החשן זרת ארכו וזרת רחבו כפול׃	ט	9	It was four-square; they made the breastplate double; a span was the length thereof, and a span the breadth thereof, being double.
וימלאו־בו ארבעה טורי אבן טור אדם פטדה וברקת הטור האחד׃	י	10	And they set in it four rows of stones: a row of carnelian, topaz, and smaragd was the first row.
והטור השני נפך ספיר ויהלם׃	יא	11	And the second row, a carbuncle, a sapphire, and an emerald.
והטור השלישי לשם שבו ואחלמה׃	יב	12	And the third row, a jacinth, an agate, and an amethyst.
והטור הרביעי תרשיש שהם וישפה מוסבת משבצות זהב במלאתם׃	יג	13	And the fourth row, a beryl, an onyx, and a jasper; they were inclosed in fittings of gold in their settings.
והאבנים על־שמת בני־ישראל הנה שתים עשרה על־שמתם פתוחי חתם איש על־שמו לשנים עשר שבט׃	יד	14	And the stones were according to the names of the children of Israel, twelve, according to their names, like the engravings of a signet, every one according to his name, for the twelve tribes.
ויעשו על־החשן שרשרת גבלת מעשה עבת זהב טהור׃	יה	15	And they made upon the breastplate plaited chains, of wreathen work of pure gold.
ויעשו שתי משבצת זהב ושתי טבעת זהב ויתנו את־שתי הטבעת על־שני קצות החשן׃	יו	16	And they made two settings of gold, and two gold rings; and put the two rings on the two ends of the breastplate.
ויתנו שתי העבתת הזהב על־שתי הטבעת על־קצות החשן׃	יז	17	And they put the two wreathen chains of gold on the two rings at the ends of the breastplate.
ואת שתי קצות שתי העבתת נתנו על־שתי המשבצת ויתנם על־כתפת האפד אל־מול פניו׃	יח	18	And the other two ends of the two wreathen chains they put on the two settings, and put them on the shoulder-pieces of the ephod, in the forepart thereof.
ויעשו שתי טבעת זהב וישימו על־שני קצות החשן על־שפתו אשר אל־עבר האפד ביתה׃	יט	19	And they made two rings of gold, and put them upon the two ends of the breastplate, upon the edge thereof, which was toward the side of the ephod inward.
ויעשו שתי טבעת זהב ויתנם על־שתי כתפת האפד מלמטה ממול פניו לעמת מחברתו ממעל לחשב האפד׃	כ	20	And they made two rings of gold, and put them on the two shoulder-pieces of the ephod underneath, in the forepart thereof, close by the coupling thereof, above the skilfully woven band of the ephod.
וירכסו את־החשן מטבעתיו אל־טבעת האפד בפתיל תכלת להית על־חשב האפד ולא־יזח החשן מעל האפד כאשר צוה יהוה את־משה׃	כא	21	And they did bind the breastplate by the rings thereof unto the rings of the ephod with a thread of blue, that it might be upon the skilfully woven band of the ephod, and that the breastplate might not be loosed from the ephod; as Yehovah commanded Moses. {P}
ויעש את־מעיל האפד מעשה ארג כליל תכלת׃	כב	22	And he made the robe of the ephod of woven work, all of blue;
ופי־המעיל בתוכו כפי תחרא שפה לפיו סביב לא יקרע׃	כג	23	and the hole of the robe in the midst thereof, as the hole of a coat of mail, with a binding round about the hole of it, that it should not be rent.
ויעשו על־שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר׃	כד	24	And they made upon the skirts of the robe pomegranates of blue, and purple, and scarlet, and twined linen.
ויעשו פעמני זהב טהור ויתנו את־הפעמנים בתוך הרמנים על־שולי המעיל סביב בתוך הרמנים׃	כה	25	And they made bells of pure gold, and put the bells between the pomegranates upon the skirts of the robe round about, between the pomegranates:
פעמן ורמן פעמן ורמן על־שולי המעיל סביב לשרת כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס	כו	26	a bell and a pomegranate, a bell and a pomegranate, upon the skirts of the robe round about, to minister in; as Yehovah commanded Moses. {S}
ויעשו את־הכתנת שש מעשה ארג לאהרן ולבניו׃	כז	27	And they made the tunics of fine linen of woven work for Aaron, and for his sons,
ואת המצנפת שש ואת־פארי המגבעת שש ואת־מכנסי הבד שש משזר׃	כח	28	and the mitre of fine linen, and the goodly head-tires of fine linen, and the linen breeches of fine twined linen,
ואת־האבנט שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני מעשה רקם כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס	כט	29	and the girdle of fine twined linen, and blue, and purple, and scarlet, the work of the weaver in colours; as Yehovah commanded Moses. {S}
ויעשו את־ציץ נזר־הקדש זהב טהור ויכתבו עליו מכתב פתוחי חותם קדש ליהוה׃	ל	30	And they made the plate of the holy crown of pure gold, and wrote upon it a writing, like the engravings of a signet: HOLY TO Yehovah.
ויתנו עליו פתיל תכלת לתת על־המצנפת מלמעלה כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס	לא	31	And they tied unto it a thread of blue, to fasten it upon the mitre above; as Yehovah commanded Moses. {S}
ותכל כל־עבדת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה יהוה את־משה כן עשו׃ פ	לב	32	Thus was finished all the work of the tabernacle of the tent of meeting; and the children of Israel did according to all that Yehovah commanded Moses, so did they. {P}
ויביאו את־המשכן אל־משה את־האהל ואת־כל־כליו קרסיו קרשיו בריחיו בריחו ועמדיו ואדניו׃	לג	33	And they brought the tabernacle unto Moses, the Tent, and all its furniture, its clasps, its boards, its bars, and its pillars, and its sockets;
ואת־מכסה עורת האילם המאדמים ואת־מכסה ערת התחשים ואת פרכת המסך׃	לד	34	and the covering of rams' skins dyed red, and the covering of sealskins, and the veil of the screen;
את־ארן העדת ואת־בדיו ואת הכפרת׃	לה	35	the ark of the testimony, and the staves thereof, and the ark-cover;
את־השלחן את־כל־כליו ואת לחם הפנים׃	לו	36	the table, all the vessels thereof, and the showbread;
את־המנרה הטהרה את־נרתיה נרת המערכה ואת־כל־כליה ואת שמן המאור׃	לז	37	the pure candlestick, the lamps thereof, even the lamps to be set in order, and all the vessels thereof, and the oil for the light;
ואת מזבח הזהב ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים ואת מסך פתח האהל׃	לח	38	and the golden altar, and the anointing oil, and the sweet incense, and the screen for the door of the Tent;
את ׀ מזבח הנחשת ואת־מכבר הנחשת אשר־לו את־בדיו ואת־כל־כליו את־הכיר ואת־כנו׃	לט	39	the brazen altar, and its grating of brass, its staves, and all its vessels, the laver and its base;
את קלעי החצר את־עמדיה ואת־אדניה ואת־המסך לשער החצר את־מיתריו ויתדתיה ואת כל־כלי עבדת המשכן לאהל מועד׃	מ	40	the hangings of the court, its pillars, and its sockets, and the screen for the gate of the court, the cords thereof, and the pins thereof, and all the instruments of the service of the tabernacle of the tent of meeting;
את־בגדי השרד לשרת בקדש את־בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת־בגדי בניו לכהן׃	מא	41	the plaited garments for ministering in the holy place; the holy garments for Aaron the priest, and the garments of his sons, to minister in the priest's office.
ככל אשר־צוה יהוה את־משה כן עשו בני ישראל את כל־העבדה׃	מב	42	According to all that Yehovah commanded Moses, so the children of Israel did all the work.
וירא משה את־כל־המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה יהוה כן עשו ויברך אתם משה׃ פ	מג	43	And Moses saw all the work, and, behold, they had done it; as Yehovah had commanded, even so had they done it. And Moses blessed them. {P}

Chapter 40

וידבר יהוה אל־משה לאמר׃	א	1	And Yehovah spoke unto Moses, saying:
ביום־החדש הראשון באחד לחדש תקים את־משכן אהל מועד׃	ב	2	'On the first day of the first month shalt thou rear up the tabernacle of the tent of meeting.
ושמת שם את ארון העדות וסכת על־הארן את־הפרכת׃	ג	3	And thou shalt put therein the ark of the testimony, and thou shalt screen the ark with the veil.
והבאת את־השלחן וערכת את־ערכו והבאת את־המנרה והעלית את־נרתיה׃	ד	4	And thou shalt bring in the table, and set in order the bread that is upon it; and thou shalt bring in the candlestick, and light the lamps thereof.
ונתתה את־מזבח הזהב לקטרת לפני ארון העדת ושמת את־מסך הפתח למשכן׃	ה	5	And thou shalt set the golden altar for incense before the ark of the testimony, and put the screen of the door to the tabernacle.
ונתתה את מזבח העלה לפני פתח משכן אהל־מועד׃	ו	6	And thou shalt set the altar of burnt-offering before the door of the tabernacle of the tent of meeting.
ונתת את־הכיר בין־אהל מועד ובין המזבח ונתת שם מים׃	ז	7	And thou shalt set the laver between the tent of meeting and the altar, and shalt put water therein.
ושמת את־החצר סביב ונתת את־מסך שער החצר׃	ח	8	And thou shalt set up the court round about, and hang up the screen of the gate of the court.
ולקחת את־שמן המשחה ומשחת את־המשכן ואת־כל־אשר־בו וקדשת אתו ואת־כל־כליו והיה קדש׃	ט	9	And thou shalt take the anointing oil, and anoint the tabernacle, and all that is therein, and shalt hallow it, and all the furniture thereof; and it shall be holy.
ומשחת את־מזבח העלה ואת־כל־כליו וקדשת את־המזבח והיה המזבח קדש קדשים׃	י	10	And thou shalt anoint the altar of burnt-offering, and all its vessels, and sanctify the altar; and the altar shall be most holy.
ומשחת את־הכיר ואת־כנו וקדשת אתו׃	יא	11	And thou shalt anoint the laver and its base, and sanctify it.
והקרבת את־אהרן ואת־בניו אל־פתח אהל מועד ורחצת אתם במים׃	יב	12	And thou shalt bring Aaron and his sons unto the door of the tent of meeting, and shalt wash them with water.
והלבשת את־אהרן את בגדי הקדש ומשחת אתו וקדשת אתו וכהן לי׃	יג	13	And thou shalt put upon Aaron the holy garments; and thou shalt anoint him, and sanctify him, that he may minister unto Me in the priest's office.
ואת־בניו תקריב והלבשת אתם כתנת׃	יד	14	And thou shalt bring his sons, and put tunics upon them.
ומשחת אתם כאשר משחת את־אביהם וכהנו לי והיתה להית להם משחתם לכהנת עולם לדרתם׃	יה	15	And thou shalt anoint them, as thou didst anoint their father, that they may minister unto Me in the priest's office; and their anointing shall be to them for an everlasting priesthood throughout their generations.'
ויעש משה ככל אשר צוה יהוה אתו כן עשה׃ ס	יו	16	Thus did Moses; according to all that Yehovah commanded him, so did he. {S}
ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן׃	יז	17	And it came to pass in the first month in the second year, on the first day of the month, that the tabernacle was reared up.
ויקם משה את־המשכן ויתן את־אדניו וישם את־קרשיו ויתן את־בריחיו ויקם את־עמודיו׃	יח	18	And Moses reared up the tabernacle, and laid its sockets, and set up the boards thereof, and put in the bars thereof, and reared up its pillars.
ויפרש את־האהל על־המשכן וישם את־מכסה האהל עליו מלמעלה כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס	יט	19	And he spread the tent over the tabernacle, and put the covering of the tent above upon it; as Yehovah commanded Moses. {S}
ויקח ויתן את־העדת אל־הארן וישם את־הבדים על־הארן ויתן את־הכפרת על־הארן מלמעלה׃	כ	20	And he took and put the testimony into the ark, and set the staves on the ark, and put the ark-cover above upon the ark.
ויבא את־הארן אל־המשכן וישם את פרכת המסך ויסך על ארון העדות כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס	כא	21	And he brought the ark into the tabernacle, and set up the veil of the screen, and screened the ark of the testimony; as Yehovah commanded Moses. {S}
ויתן את־השלחן באהל מועד על ירך המשכן צפנה מחוץ לפרכת׃	כב	22	And he put the table in the tent of meeting, upon the side of the tabernacle northward, without the veil.
ויערך עליו ערך לחם לפני יהוה כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס	כג	23	And he set a row of bread in order upon it before Yehovah; as Yehovah commanded Moses. {S}
וישם את־המנרה באהל מועד נכח השלחן על ירך המשכן נגבה׃	כד	24	And he put the candlestick in the tent of meeting, over against the table, on the side of the tabernacle southward.
ויעל הנרת לפני יהוה כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס	כה	25	And he lighted the lamps before Yehovah; as Yehovah commanded Moses. {S}
וישם את־מזבח הזהב באהל מועד לפני הפרכת׃	כו	26	And he put the golden altar in the tent of meeting before the veil;
ויקטר עליו קטרת סמים כאשר צוה יהוה את־משה׃ פ	כז	27	and he burnt thereon incense of sweet spices; as Yehovah commanded Moses. {S}
וישם את־מסך הפתח למשכן׃	כח	28	And he put the screen of the door to the tabernacle.
ואת מזבח העלה שם פתח משכן אהל־מועד ויעל עליו את־העלה ואת־המנחה כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס	כט	29	And the altar of burnt-offering he set at the door of the tabernacle of the tent of meeting, and offered upon it the burnt-offering and the meal-offering; as Yehovah commanded Moses. {S}
וישם את־הכיר בין־אהל מועד ובין המזבח ויתן שמה מים לרחצה׃	ל	30	And he set the laver between the tent of meeting and the altar, and put water therein, wherewith to wash;
ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו את־ידיהם ואת־רגליהם׃	לא	31	that Moses and Aaron and his sons might wash their hands and their feet thereat;
בבאם אל־אהל מועד ובקרבתם אל־המזבח ירחצו כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס	לב	32	when they went into the tent of meeting, and when they came near unto the altar, they should wash; as Yehovah commanded Moses. {S}
ויקם את־החצר סביב למשכן ולמזבח ויתן את־מסך שער החצר ויכל משה את־המלאכה׃ פ	לג	33	And he reared up the court round about the tabernacle and the altar, and set up the screen of the gate of the court. So Moses finished the work. {P}
ויכס הענן את־אהל מועד וכבוד יהוה מלא את־המשכן׃	לד	34	Then the cloud covered the tent of meeting, and the glory of Yehovah filled the tabernacle.
ולא־יכל משה לבוא אל־אהל מועד כי־שכן עליו הענן וכבוד יהוה מלא את־המשכן׃	לה	35	And Moses was not able to enter into the tent of meeting, because the cloud abode thereon, and the glory of Yehovah filled the tabernacle.--
ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם׃	לו	36	And whenever the cloud was taken up from over the tabernacle, the children of Israel went onward, throughout all their journeys.
ואם־לא יעלה הענן ולא יסעו עד־יום העלתו׃	לז	37	But if the cloud was not taken up, then they journeyed not till the day that it was taken up.
כי ענן יהוה על־המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל־בית־ישראל בכל־מסעיהם׃	לח	38	For the cloud of Yehovah was upon the tabernacle by day, and there was fire therein by night, in the sight of all the house of Israel, throughout all their journeys.-- {P}

Tanakh
Book of Exodus, Chapter: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40

TRANSLATION / PUBLICATION NOTES:

Tanakh (Hebrew Scriptures) :

Leningrad Codex Based Tanakh (aka Hebrew Scriptures) derived from:
"Electronic" Leningrad Codex obtained from www.tanach.us
Source for the Westminster Leningrad Codex (WLC) — Groves Center:
Maintained by the J.Alan Groves Center For Advanced Biblical Research.
(WLC) Unicode Conversion to Hebrew Font Encoding For Web Pages:
Written In C++ Programming Language
By Robert M. Pill
Copyright © 2005–2023 By Robert M. Pill, All Rights Reserved.

QERE — KETIV
(What is Read —What is Written) :

Qere and Ketiv, from the Aramaic qere or q're, קְרֵי‎ ("[what is] read") and ketiv, or ketib, kethib, kethibh, kethiv, כְּתִיב‎ ("[what is] written"), also known as "keri uchesiv" or "keri uchetiv," refers to a system for marking differences between what is written in the consonantal text of the Hebrew Bible, as preserved by scribal tradition, and what is read. In such situations, the Qere is the technical orthographic device used to indicate the pronunciation of the words in the Masoretic text of the Hebrew language scriptures (Tanakh), while the Ketiv indicates their written form, as inherited from tradition.
SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Qere_and_Ketiv

Q. What is the Qere and Ketiv and how does it relate to the Masoretes?
( see: http://jbtc.org/v08/Graves2003.html )

For PDF Of Above Link Click This Line!

A. Qere and Ketiv are orthographic devices that were used by the Masoretes,
i.e., Jewish scribes from the 6-10th centuries.

Qere means, "what is read," and ketiv means, "what is written".

It is found in existing Masoretic manuscripts dating to the 9th and 10th centuries, CE.

There are several forms of Qere / Ketiv, including:
ordinary, vowel, omitted, added, euphemistic, split, and qere perpetuum.

The ketiv that is most relevant is the vowel qere. In this case, the consonants are unchanged,
but different vowel signs are added and only the qere, i.e., what is read, is vocalized. ...

I Challenge The Rabbinic QERE–KETIV System!

In January 2022, beginning with the "Accented" (Full Trop and Vowels), rendering I chose to repair defects in the html encodings which occurred with my mechanical conversion of the unicode multi-wide encoding from http://tanach.us. I also decided to rearrange the Qere–Ketiv "system" with what I consider was the Masoretic intent in the first place!

The New KETIV–qere Hebrew Rendering (ACCENTS)!

Thus, this current version uses the Ketiv, what is written, as the predominant rendering, while making the Qere, what the "rabbis" have commanded as Must Be Read instead, to be a minimalist secondary format (much as rabbis appear to have intended the Ketiv to be!).

One of the reasons I decided to take on this new rendering effort is that in my efforts to understand the nature of the rabbinic Qere–Ketiv system I have not truly found a satisfactory explanation of why the "Qere" should always take precedence over the "Ketiv" in reading the Tanakh.

In fact, as I understand it, rabbinic "scribes", in examining the actual Aleppo and Leningrad Codices, appear to have taken upon themselves to adding the consonant only Qere in the margins upon the original manuscripts, where, in their "infinite wisdom" they have presumed themselves to be the greater authority!

Moreover, as rabbinic sources seem to indicate that the "Ketiv" should never be uttered, I have found instances, such as in Exodus 21:8, where I believe the "Qere" is blatantly INCORRECT — and that the "Ketiv" should be the preferred "reading", as if the Masoretes actually knew what they were doing all along!

In my own regular reading (Stone Edition Tanakh, Koren Publications Tanakh), my preference has been to read the "Ketiv" (what is written) and pretty much minimize the "Qere"! This is not easy to do because the predominant Qere is rendered as if it is the normative form, and the Ketiv follows, typically within brackets, as if it is the offensive variant (Stone Edition Tanakh)! In the Koren Publications Tanakh, the "Ketiv" is what is rendered in the margin, while the "Qere" is found in the regular text! Obviously, normal reading will typically ignore what the Masoretes wrote, the "Ketiv"!

As of January, 2022, and going forward, I intend to render the rabbinic additions of Qere in their current KETIV–qere form found in the accented version. I consider this as to convey the intent of the Masoretes. However, I acknowledge that rabbis (talmudists) have expended much effort to obscure the written Torah as part of their regular practice; as they appear, to me, to view themselves collectively as אֱלֹהִ֔ים Elohim. That is, I believe that those talmudists (rabbis), consider themselves collectively to be God!!! They certainly demand that their edicts (tachanot) are followed as if they are divinely inspired law!

If you find this of interest, please view the page on KETIV–QERE Variants

English Scripture Passages From:
"The Holy Scriptures Tanakh 1917 edition
According To The Masoretic Text (JPS 1917 Edition)"

The Jewish Publication Society of America "The Holy Scriptures According To The Masoretic Text (JPS 1917)" is in the public domain, and may be freely copied.

Notable Modifications
To The JPS 1917 Based English Scripture
In The-Iconoclast.org's Hebrew–English Tanakh:

THE TEN COMMANDMENTS!

In The-Iconoclast.org Modified Version Of the JPS 1917 Text, The Verse numbering has been altered to match the corresponding verses in the original Hebrew Scriptures of the actual Leningrad Codex for "The Ten Commandments" in Exodus 20 and Deuteronomy 5!

For More Information Regarding 'The Ten Commandments', See the Page, Comparing The Ten Commandments Exodus 20 & Deuteronomy 5 In The Leningrad Codex

The Name יְהֹוָה Yehovah

"Yehovah", The Name Of G-d In The Hebrew Scripures ('YHVH': י 'Yud', ה 'He', ו 'Vav', ה 'He', aka Tetragamaton) Is Used Instead of "LORD" (note: ALL CAPITAL LETTERS) As Found In The Original JPS 1917 Tanakh.

For More Information Regarding 'The Name', See the Page, The Name יְהֹוָה [Yehovah] In The Aleppo And Leningrad Codices.

In Converting "LORD" to "Yehovah", I Counted A Total Of 5,553 Occurrences In The JPS 1917 Tanakh!

הָאָדֹ֥ן ׀ יְהוָֽה ha Adon Yehovah

The Hebrew Phrase הָאָדֹ֥ן ׀ יְהוָֽה Occurs In Only Two Places, In Exodus 23:17 and 34:23. In Those Cases, I Have Changed The Translation Wording From "Lord GOD" To "Lord GOD [ha Adon Yehovah]".

אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה Adonai Yehovi

Typically Translated As "Lord GOD", It Is A Much Less Common Form Of The Divine Name, יְהֹוָה [Yehovah].

This Form אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה Is, Nevertheless, Quite Important In Understanding Pronounciation For The Divine Name, Especially Since The Hebrew Form For It Has NOT Undergone The Intense Scrutiny Of rabbinic Censorship As Has "Yehovah". Accordingly, The Hebrew Text For This Form Of 'The Name' Typically HAS NOT BEEN ALTERED In Jewish Publications That Actually Keep The Vowel Pointers From The Masoretic Text!

In Converting "Lord GOD" to "Lord GOD [Adonai Yehovi]", I Counted A Total Of 284 Occurrences In The JPS 1917 Tanakh. Of All Of Its Occurrences, The Fully Voweled Form Of The Hebrew אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה Appears 31 Times, And The Non–Fully Voweled Form אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה (The Same Hebrew Letters, Minus Just The One 'Oh' Sounding Character, "The Holem", Which Follows The First 'He' In ( י 'Yud', ה 'He', ו 'Vav', ה 'He' ), Make Up All Other Occurrences.

תורה Torah

The Word "Law" (Capital and lower case), As Found In The JPS 1917, Has Been Changed To "Torah" Where The Base Hebrew Letters תורה Correspond To The Matching Verse In The Leningrad Codex (Masoretic Text)!

In Converting "Law" to "Torah", I Counted A Total Of 223 Occurrences In The JPS 1917 Tanakh!

Yerushalam, Yerush'lem and Yerushalayim

יְרוּשָׁלִַ֖ם "Yerushalam"

The Word "Jerusalem" (the name of capital city in ancient Israel), As Found In The JPS 1917, Has Been Changed To Its Transliterated Equivalent, "Yerushalam" (note the 'am' ending), In All Places Where It Corresponds To [ יְרוּשָׁלִַ֖ם ] In The Hebrew Text.

יְרוּשְׁלֶֽם "Yerush'lem"

A Rare, Second Transliterated Form, "Yerush'lem" (note the 'em' ending), Has Been Changed From "Jerusalem" Where The Hebrew Letters Spell Out The Aramaic Form [ יְרוּשְׁלֶֽם ] Found In Aramaic Parts Of Daniel And Ezra.

ירוּשָׁלַ֙יִם֙ "Yerushalayim"

The Extremely Rare, Third Transliterated Form, "Yerushalayim" (note the 'ayim' ending), Has Been Changed From The JPS 1917 "Jerusalem" To Correspond To The Hebrew [ ירוּשָׁלַ֙יִם֙ ].

Noteworthy Is That This Rarest Form Appears In Only Four (4) Places In The Entire Hebrew Scriptures, Yet, It Is The Most Common Pronunciation For The Name Of The Ancient City! Its Four (Out Of Over 600) Appearances Are:
1) Jeremiah 26:18, 2) Esther 2:6, 3) I Chronicles 3:5, and 4) II Chronicles 25:1.

In Converting "Jerusalem" To Its Transliterated Equivalents, I Counted A Total Of 625 Occurrences In The JPS 1917 Tanakh!

Site Last Updated: Last Israel New Moon: Copyright © 2007–2024— Email WebMaster:	April 30, 2024 2024-04-09 [2] Robert M. Pill WebMaster